הבלוג של השולט אור

אבא שלי התקשר היום, כרגיל כדי לבקש שאטפל לו בעניינים מול משרד הבטחון.
אמרתי שאעשה את זה וסיפרתי לו שחזרתי לקשר עם אחי.
הוא הופתע ושאל אם אתן לו את המספר.
סירבתי. אמרתי לו שאחי בחר לנתק איתו את הקשר לאחר שהוא שבר לא את הלב אין ספור פעמים, ושאספר לאחי שהוא ביקש לשוחח איתו אבל לא מעבר לזה.

הוא התקשר אליי שוב לפני רבע שעה. הדבר הראשון שהוא אמר היה שלפני שש שנים כעסתי על אחי כי הוא לא התעניין במצבו הרפואי של אבינו (שהיה בסכנת חיים), ושמעניין אותו מה קרה ששינה את דעתי.
הייתה כזו נימה ביקורתית בקול שלו.
אמרתי לו שכשאחי יצר איתי קשר לפני חודש הייתי מאוד חשדנית, אבל שבפגישות שלנו הכרתי לא רק את הבן של אבי אלא את האח שכל החיים חלמתי עליו. אמרתי לו שאני בקשר איתו בלי קשר למה שקורה בין אחי לבין אבי.

אבא שלי לא ממש אהב את זה.
אבא שלי לא יכול לפרגן קשר בין הילדים שלו. הוא צריך להפריד ולמשול. לדאוג שהילדים שלו יעריצו רק אותו אבל חלילה שלא יאהבו אלה את אלה. לעזאזל, אמא שלי מפרגנת לקשר שלי עם אחי. האחים שלי ממנה מפרגנים לו ושואלים עליו, אבל לא האבא שלנו.

הוא אמר שהוא מרגיש שבתקופה האחרונה אני מאוד קרה אליו בטלפון. אמרתי לו שבפעם הראשונה בחיי אני מתמודדת עם הכעס שלי עליו ועל השקרים שהוא האכיל אותי בהם לכל אורך חיי ושלא דיברתי לאורך כל התקופה הזו כי הוא עבר את הניתוח והיה צריך להתמודד איתו. אמרתי לו שכל החיים הוא מכר לי את פוזת האמן המיוסר שלא זורק זין על כסף, ושמדבר בזלזול על האנשים הקטנים שכל מה שמעניין אותם זה לעשות עוד ועוד כסף, ושבתכלס הוא בורגני מהמעמד הבינוני בצרפת, שחי בבית פרטי משלו עם וולוו, ונוסע לטיול פעם בשנה, לחודש שלם בדרום צרפת או בארץ אחרת.

אמרתי לו שכל החיים הערצתי אותו ואת הפוזה המזוייפת שהוא מכר לי. שבזתי לכסף כי הרי אני אמנית כמוהו, ושדאגתי שלא יהיה לי כדי שלא אתלכלך. אבל שבסופו של דבר, בלי כסף אי אפשר לחיות, ושבמקום למכור לילדים שלו אידאות שהוא לא מקיים - שידחוף אותם להצלחה במקום לזיוף ולהאדרת העוני.

הוא אמר שהוא לימד את הילדים שלו (שבצרפת), שכל מה שהוא הרוויח שלו ושהוא מסוגל להחליט ללכת ולהמר על הבית ועל הרכבים שלו ושל אשתו כי זה שלו ולא של אף אחד אחר. אמרתי לו שהוא יכול להגיד את זה לילדים שהוא מגדל עוד מעט 30 שנים ושהוא דואג לכל מחסורם בדרך, אבל לא לי ולאחי שחיינו בעוני כי הוא מעולם לא שילם מזונות.

כל החרא והכעס עליו יצאו היום. אמרתי לו שאני לא מבינה איך הוא היה אצלי לפני שנה, ידע שאני עם חשבונות בנק מעוקלים ומלווה מכל העולם כדי שיהיה לי כסף לאוכל בשבילי ובשבילו כשהוא אצלי (כל מה שהרווחתי עוקל), ואיך הוא לא מעלה בדעתו אפילו להציע עזרה. החבר של אמא שלי הלך והלווה כסף כדי לעזור לי לצאת מהעיקול ההוא, אבל אבא שלי לא העלה אפילו בדעתו את האפשרות להציע 1000 שח לאוכל. וראבק, זה לא שהוא לא ראה אותי נטרפת מדאגה בימים ההם.

הוא טען כנגדי שחייתי אצלו בצרפת ושהעדפתי לחזור לישראל, ושאם הייתי נשארת הכול היה שונה. הזכרתי לו שההחלטה לעזוב את צרפת נפלה בלילה שבו סיפרתי לו שאני לסבית, ושהתגובה שלו הייתה "או שאת לא לסבית או שאת חוזרת לארץ". אמרתי לו שהייתי בת 15 שידעה מה היא ושלא הסכימה לחיות את הזיוף שלו, ושברגע שהוא הציב לי אולטימטום הייתה לי אפשרות אחת. האפשרות של לחיות שקר לא התקיימה.
לרגע הוא סתם את הפה ואז הוא אמר שכל מה שיש למי שחיים בארץ זה כסף.

אמרתי לו שכשהוא היה בארץ נדהמתי כשישבנו עם חברים שלו במרינה בהרצליה וכל מה שהוא דיבר עליו היה כסף. כמה הספינה הזו עולה? כמה עולה לתחזק? ההשוואות בין המחירים בישראל לבין המחירים בצרפת. אמרתי לו שישבתי שם ולא יכולתי לזהות את האדם שמדבר רק על כסף עם האדם שהכרתי כאבא שלי. שהוא היה קטן בעיניי באותו הרגע.

כל כך הרבה דברים עוד נאמרו אבל לרובם הוא כבר לא היה מסוגל להקשיב. הוא סיים את השיחה בטענה שהוא עצבני מדי כדי להמשיך. הרגזתי אותו.
טוב, הוא הרגיז אותי קודם.

הדבר הראשון שעשיתי מיד אחר כך היה ליצור קשר עם אהובתי ועם אחי כדי להירגע. יש דברים אצל אבא שלי שלעולם לא אתפוס או אבין. לא את ההחלטות שהוא עשה, לא את ההתעלמות שלו ממה שהיה. אני לא יכולה להבין איך השכנים ידעו שאני מוכה והוא התעלם והשאיר אותי שם. לא יכולה להבין איך הוא חשד ארבע שנים שאני נאנסת אבל לא טרח לשאול. לא יכולה להבין איך הוא השאיר את אחי ילד שחי מול מקרר ריק כי אבא לא משלם מזונות ואין אוכל. לא יכולה להבין איך הוא היה רואה את אחי פעם בשנה לשלוש ארבע שעות וזהו. לא יכולה להבין את הנטישה שלו אותנו, את ההתמקדות בו ורק בו. לא יכולה להבין כמה הייתי עיוורת כל השנים לכל הפגמים שיש בו, עיוורת לאמת ולשקרים שהוא מכר. אבל אני שמחה שהתפכחתי ואני שמחה על העימות היום. נשבר לי משתיקות שקריות. לא יהיו כאלה בחיים שלי.