זה היה אחד מהימים המתישים והכואבים שהיו לי בחיי.
עבדתי בצהריים על הקמתה מחדש של הגדר שעל גג אהובתי. משחק ילדים - קצת מעייף, קצת מלכלך, קצת חם בשמש, קצת מסריח (בגלל הריח שעולה מארגזי החתולים כשהרוח נושבת)... אבל הכי גרוע היה החלק של הקמת הגדר מסביב לשתיים מצלעות הג'קוזי.
להזיז אותו אי אפשר - אז מתיישבים על המכסה שלו ועובדים בישיבה. נדמה לי שאין שריר אחד בגוף שלי שלא צעק מכאבים (כשאני צעקתי בקול רם).
אחרי חמש שעות של עבודה הגדר הוקמה ואני התמוטטתי. חזרתי הביתה מטונפת מעבודה עם חלודה ואבק, שרוטה מכפיסי העץ שנתקעו בי, ומלאה בקוצים שסירבו לצאת.
אבל הגדר - היא תחזיק מעמד מול הרוח והגשם לפחות בשלוש השנים הבאות (אחר כך יהיה צריך להחליף את הקש).
עושה לי טוב לדעת שהגג של אהובתי יהיה מושלם סוף סוף. מאז השיפוצים שנעשו היה ברור שהדבר האחרון שעוד צריך לעשות הוא האיטום. עכשיו יש איטום גם על המעקה ואני יודעת שאני עשיתי את זה בשבילה. שכשהיא תשב לה בגג בתוך הג'קוזי, היא תרגיש מוגנת בזכות העבודה שלי.
זה קטע בוצ'י, זר לא יבין :))
מיד כשחזרתי הביתה שוחחתי איתה - כנראה בשיחה האחרונה שלנו לפני שהיא עולה על המטוס ומיד אחרי המקלחת (מבאס לגלות באמצע המקלחת אחרי יום עבודה ארוך כזה, שנגמר מרכך השיער ושצריך להסתפק רק בשמפו), נסעתי לפגוש את משפחתו של אחי.
עכשיו חזרתי ואני מוכרחה להודות שנכבשתי על ידם.
הקטנצ'יק בן השלוש, תחמן מקסים שיודע להקסים בחיוכים שלו, האמצעית נסיכה קטנה וגמישה שמככבת בהופעות חוג הג'ז שלה והגדול... צייר מחונן.
רק בן 12 אבל יודע לצייר הכול. קבעתי איתו שבשבת, בשבוע הבא, אאסוף אותו על האופנוע וניסע לצייר יחד בטבע.
גם אשתו של אחי התרככה עם השנים. נהנתי מהשיחה איתה. בקיצור, היה לי ממש טוב איתם.
בסיכומו של עניין...
היה יום מתיש. כל הגוף כואב לי ואני שפוכה מעייפות. אבל אני מחייכת היום ובעוד 31 שעות אשתי תנחת כאן סוף סוף.
הכי כיף לי בעולם עם הידיעה הזו :)
לפני 17 שנים. 4 באוקטובר 2007 בשעה 21:49
