הבלוג של השולט אור

אני עם אמא שלי, אחי ואשתו בקפה בתיה.

אני יוצאת לסיגריה ומתקשרת לאהובתי, כדי לשמוע אותה לעוד רגע לפני שהיא הולכת לישון.

היא מספרת לי שהם בדרך לבית קפה לאכול ארוחת ערב, וש"שיחיה שלה" עצבני ומקלל על הכביש מה שהופך את תזמון השיחה ללא ממש מוצלח.
נשיקה טלפונית ואני חוזרת אל השולחן.

שתי דקות אחר כך, היד שמובילה את המזון אל הפה נתקעת באוויר, כששניהם נכנסים לבית הקפה.

היא החליטה להפתיע אותי ולבוא, ופתאום אני מוצאת את עצמי יושבת בין שתי הנשים שהכי אהובות עליי בעולם - אמי ואהובתי.

למשך השעתיים הבאות החיוך לא נמחק לי מהפרצוף. פתאום כולנו יושבים יחד, כמשפחה אחת, כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם - מן משפחה שכזו, קצת שונה, שיש בה אישה, בעל ואהובה, ועוד רגע שני ילדים, ובתווך חמות אחת נוספת שמתה על יפי נשמתה של אהובתי.

כשכולנו נפרדים אמא שלי אומרת שהוא ממש חתיך ובכלל מקסים, ואיזה יופי שאני והוא הצלחנו להפוך לחברים כאלה טובים.

רק שעה לפני הארוחה בליס עוד התנצלה בפניי על הפעם הראשונה בה לא נצא לחגוג את הסילוובטר במסיבה אל תוך הלילה, ואני ניסיתי להסביר לה שהמסיבה הזו היא הדבר שהכי פחות חשוב לי בחיים בימים אלה.

כשהיא התיישבה לידי בבית הקפה, היא עוד הספיקה ללחוש לי שאת מסיבת הסילווסטר נחמיץ השנה, אבל שהיה לה חשוב שמהששי הזה אני אצא מחוייכת.

שום דבר בחיים שלנו לא ממש נורמאלי וזה כל כך לא חשוב.
מה שחשוב הוא שיש אהבה עצומה בעצמתה, וכל כך הרבה רצון להטיב זו עם זו.

השבוע אני מתכננת לנו שבוע נוסטלגיה. שבוע שבו אחרי כל הקשיים שעברו עלינו ואחרי התשישות הגדולה - נתעטף שוב באהבה שלנו ושוב, אחרי המון זמן, אזכיר לאישה שלי ולעצמי, איזה כיף זה לחזר אחריה.

אהבת חיי, יחידתי,
את מה שאת נותנת לי כבר יותר משלוש שנים, לא קיבלתי מעולם.

תודה על הערב היפה שהענקת לי - עונג שבת מושלם.

נ"ב
החבר של אמא שלי הכי התבאס בעולם על זה שדווקא אתמול הוא החמיץ את המפגש המשפחתי השבועי שלנו. הוא מטורף על האישה שלי ומוכן להישבע (כמוני), שהקשר איתה הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים.