בלילות האחרונים קשה לי להירדם.
בכל ערב נדמה שהנה - הלילה זה יקרה.
שאקבל בתוך שעה או שעתיים את הטלפון שבו תודיעי לי שהצירים החלו או שהייתה ירידת מים.
הימים האחרונים כואבים לך כל כך. זה כבר לא מצחיק כשהם בועטים - זה פשוט כואב.
כל מה שאני יכולה לעשות הוא לחבק או ללטף לך את הראש או את הגב ולהזכיר לעצמי שלא סתם נכתב "בעצב תלדי...", רק ששם מדברים על נשים אחרות ופה מדובר באשתי שכואבת.
אני כל הזמן חושבת עלייך ולא משנה מה אני עושה בדיוק.
כשאני עובדת, כשאני כותבת, אפילו כשאני ישנה - החלומות כולם עלייך.
ברוב החלומות שלי את לא בהיריון, את כבר אחרי.
בחלומות שלי אנחנו משחקות איתם, אנחנו יוצאות לרקוד, אנחנו עושות סקס פראי שלא מתחשב בשום תכולת בטן... לפעמים אנחנו סתם משוחחות בהם, אבל תמיד אנחנו יחד.
כמעט כמו בחיים.
אני לא יודעת אם את ישנה עכשיו או מסתובבת חסרת מנוחה מצד לצד על המיטה או על הספה וכואבת. אני לא יכולה להתקשר או לסמס לך, כי אם כבר נרדמת - זה יעיר אותך.
אז אני עוד ערה, מחכה להודעה ממך ששואלת אם נרדמתי והכי מקווה שהיא לא תגיע הלילה, פשוט כי תצליחי לישון לילה אחד כמו שצריך.
אני אוהבת אותך אישה שלי.
את מושא כל הפנטזיות שלי,
את הכי נחשקת בעיני גם כשנדמה לך שהבטן מסתירה לי אותך.
את אהבת חיי ואני כאן כדי לחיות לצדך לנצח.
לפני 16 שנים. 9 ביוני 2008 בשעה 21:47