הבלוג של השולט אור

לפעמים אני רוצה להיות נאיבית,
לזכות במבט של תום את העולם.
מבט של ילד או אולי של ילדה,
שמאמינה שהאנשים שמסביבה הם צוק של כוח
שעומד שם זקוף רק למענה.

לפעמים אני רוצה לשטוף מעליי
את הניסיון ושנים של תאוות,
את המאבקים ואת האכזבות
ולבוא ריקה אל הניסיונות שמצפים לי,
לבוא ריקה אלייך אהובתי, ולספוג.

לפעמים אני צוק עליו את נשברת
ולפעמים מכתפי האבן מתדרדרת ופוגעת במעופה,
ורק מולך אני תמימה גם כשאני מסתגרת
ורק מולך אני חשופה.