בליס ואני עברנו הרבה פרידות עד היום. כמו נחום תקום - נפלנו וקמנו, נפרדנו וחזרנו... הפעם זה לא מצליח.
יש בינינו המון אהבה, אבל גם המון מחיר ששתינו משלמות בקשר הזה וכנראה שבסופו של דבר, תג המחיר גבוה מדי הפעם.
כל אחת מאיתנו נלחמה בדרכה על הקשר בימים האחרונים, כל אחת מאיתנו גם ברחה ממנו בדרכה. בסופו של יום, אין מקום להאשמות - כנראה שמפחיד מדי לחזור.
אולי יום אחד, כששמחת החיים תחזור והחברות תיבנה מחדש, נוכל לחזור ולשמוח גם יחד, אבל עכשיו זה בעיקר מורכב מטונות של אהבה, פחד, כעס ועצב. ככה אי אפשר לבנות זוגיות מחדש.
אהובה שלי וכן, לנצח תהיי אהובתי,
האהבה שלך היא הדבר הגדול ביותר שנכנס אי פעם לחיי. לימדת אותי לקבל, הכלת את כולי והענקת לי משפחה. שום דבר אף פעם לא יישווה למה שהענקת לי עם אהבתך. ככל שאני רוצה - אני לא יכולה כרגע לגרום לך לאושר ולהיות מאושרת בעצמי. אני מאחלת לך אושר עצום בחייך ושמחה, ואהבה... ותמיד אהיה כאן בשבילך קודם כל כחברה.
תודה על הכול נשמת חיי,
אור
לפני 15 שנים. 1 ביולי 2009 בשעה 11:34
