הבלוג של השולט אור

יושבת מול המחשב.
במיטה שלי ישנה החברה הכי טובה.
יושבת בחושך כדי לא להפריע לה לישון.
האור שיוצא מהמסך מסנוור אותי ולא מאפשר לי לראות את שאר החדר.
קסם, הכלבה שלי, שרועה אי שם מול המאוורר.
לא מעשנת.
מוזר לי לא לעשן מול המחשב.
עד שעה כזו כבר הייתי מחסלת חצי קופסה בשעתיים.
אבל היא באמת סובלת מהעשן, אז אני יוצאת לרחוב לבושה ג'ינס וגופיה, ומרגישה לא שייכת מול הזוגות שיוצאים מווילה סוקולוב בדרך אל הרכבים שבחניה. עומדת על המדרכה, שעונה על מכונית, מעשנת ומדלגת מדי פעם מעל לג'וק חולף.

זה לילה של צורך בכתיבה, אבל הלילה האפל בחדר שלי חסר מילים.
זה לילה בלי סיגריות או מוזה. יש רק את התחושה הזו בבטן - תחושת טרום הצירים או הלידה, של המילים שיבואו בסופו של דבר.
גם אני רוצה לכתוב. רוצה לכתוב את הרומן שיתורגם לשבעים שפות ושיעשה אותי עשירה ונערצת. רוצה לכתוב רומן שיאלץ את טובי המפיקים בהוליווד לחפש מתחת לאדמה את הבמאי שיוכל להפוך אותו לסרט.
רוצה לכתוב רומן שמיליוני קוראים מרותקים לא יוכלו להירדם בגללו, אחרי שאופרה תמליץ עליו במועדון הקריאה שלה.
אבל במקום לכתוב רומן אני כותבת בלוג על תקיעות מחשבתית. בלוג של מילים סתומות שמתחרות בי על תשומת הלב שלי.

כמו בכל לילה, אני קרועה כבר מעייפות אבל עוד לא יכולה להירדם. לאט אני מרגישה את השרירים מתכווצים ומודיעים לי שהגוף הגיע לקצה יכולתו.
נמאס לי לכתוב זיונים. לא משנה כמה טוב אני כותבת אותם - נמאס לי ממאונני מקלדת. אני רוצה לכתוב ספר שלא תהיה בו סצינת סקס אחת. רוצה לצנזר את עצמי בכתיבה. אבל פאק, על מה לעזאזל אכתוב כדי לסתום את הפה לבטן המתהפכת?

בא לי להזדיין.
זה מה שנראה לי שבא לי.
לא רוצה לכתוב כרגע באמת. רוצה להזדיין.
ייצריות מביאה יצירתיות, או שלהפך.
בא לי להזדיין בפראות - זיון של סדינים שנקרעים מהמיטה.
בא לי לנשוך לך את השפתיים מרוב תשוקה.
בא לי לצחוק מחרמנות או לבכות מאהבה.
בא לי להגמיר אותך עד שתיפלי תשושה.

בא לי...
נראה לי שהלילה אכתוב זיון או סשן כדי להירגע :)))