"בטחי בי" אני אומרת לה בשקט, "שחררי את הצעקה שלך אל השתיקה שעוטפת."
עירומה. גופה חבוק בחבלים המלופפים, היא עומדת על פי תהום ולא מעיזה עדיין, לשחרר את אצבעותיה המלבינות באחיזתן.
"בטחי בי" אני חוזרת, "לא אניח לך ליפול". סביב גופי כרוך החבל שלה. אוחזת בו בכל כוחי ומביטה אל עיניה הדומעות והקרועות מחרדה.
מלטפת אותה במילותיי. לאט, מבטה הופך שקט יותר וגופה נרגע. כשהיא מקשיבה לי, תלויה מעל התהום, היא מניחה לזרועותיה לצנוח ולהניח לחבל.
לאט היא שוקעת אל המילים והביטחון. ככל שגופה נרפה יותר, כך זולגות הדמעות ושוטפות את פניה. מתייפחת.
השתיקה עוטפת אותנו. חשכה מוחלטת מסביב ושתינו במרכז אורות המכונית.
היא בוכה עד שנדמה שהיא לא יכולה להכיל עוד. ראשה מתרומם, עיניה נבטות בשמיים והכאב בוקע - צורחת אותו בכל כוחה.
אני מחזירה אותה אליי.
מרוקנת היא נשענת עליי וסביבנו שתיקה.
** נכתב על ידי בשנת 2003 במקום אחר ופתאום התגעגעתי לקטע הזה.
לפני 15 שנים. 7 באוגוסט 2009 בשעה 23:15
