בתחילת השבוע קיבלתי הודעה בפייסבוק מחברה שלא ראיתי 15 שנים. פתאום משום מקום צפו זכרונות של חברות מוטרפת שכללה ירידה לים בבגדים קצרים, בסופת הגשמים הכי קשה שהייתה בתל אביב, רק כדי לרקוד בגשם.
מן חברות כזו של יציאות משותפות, שיחות לתוך הלילה והמון קרבה שהייתה.
ואני אפילו לא זוכרת למה הקשר ניתק בסופו של דבר. נדמה לי שנכנסתי בדיוק לקשר עם מי שהייתה אשתי ופשוט ניתקתי מחבריי אז אל תוך בועת הנישואים הלסביים.
ופתאום הודעה + מספר טלפון... סיפרתי לה שאני וזוגתי נפרדנו בדיוק באותו היום ושאצטרך כמה ימיי התאפסות לפני שאתקשר.
והרגע התקשרתי.
מסתבר שנפלתי עליה בדיוק ביום השלוש שנים שלה ושל זוגתה, אבל למרות שעודדתי אותה להקדיש צומי לאישה שלצדה, השיחה בינינו זרמה בתוך שניות לזכרונות המשותפים.
ומשום מקום היא הזכירה לי שבזמנו היא הלכה איתי לכמה דירות ששיפצתי. "היית בת זונה של שיפוצניקית," היא אמרה, "ותשמעי, בא לך לשפץ את הדירה שלי?"
ברור שבא לי. נכון הגוף כבר לא יכול לסחוב 16 שעות רצופות של שיפוצים בלי להתמוטט, אבל אחת העבודות מהן נהנתי ביותר הייתה שיפוצים ועכשיו, אחרי 8 חודשים בהם אין לי עבודה במקצוע שלי, אני שמחה לקבל כל עבודה.
אז טלפון מהעבר אולי יחזיר לחיי חברה שהייתה יקרה ללבי ואולי גם פרנסה לחודש הקרוב. בדיוק התפללתי אתמול וביקשתי פרנסה - והנה היא באה.
בסופ"ש ניפגש ואני מחוייכת וכיף לי.
לפני 15 שנים. 17 באוגוסט 2009 בשעה 11:45
