לפני 15 שנים. 19 באוגוסט 2009 בשעה 15:35
יום שכולו עבודה, צחוק, טיול מופלא עם הילדים...
לפעמים הדברים הקטנים עושים נורא טוב בלב וכששניהם מתרפקים עליי - אני לא זקוקה לכוחות על כדי להרגיש שאני עפה מאושר.
הבית שלי שמח לי פתאום. יש בו חיים, צחוק, ארוחות משותפות, שיחות... וכשנעים לי להיות בו - נעים לי להשקיע בו.
אני מחוזרת, מחזרת ומרגישה שוב צעירה פתאום.
אני מרזה מיום ליום. כבר ארבעה חודשים של רכיבה על אופניים ומה שהתחיל בקיטורים הפך לדיאטה ייחודית, שהכניסה אותי היום למכנסיים שלא עלו עליי שלוש שנים.
וכן, יש געגועים. המון געגועים. אבל יש גם ידיעה שכרגע זה הצעד הנכון ביותר.
והערב אני עם עצמי ומתכננת לעבוד עד צאת הנשמה, כדי לסיים את בניית האתר שאני מרימה לעניין ההרצאות. ויש אנרגייה של עבודה למרות שאין לי שקל על התחת. אני יודעת שיהיה. פשוט יודעת.
