לפני 15 שנים. 9 בספטמבר 2009 בשעה 14:18
לפעמים הדרך להתמודד עם הכאב היא בניתוק.
אלא שככל שהזמן חולף, הניתוק מתחיל לגבות תשלומים מהגוף.
התחושות שנחנקות גורמות לגרון לכאוב ולהתנפח,
המילים שלא נאמרות גורמות לדלקת חניכיים,
החומות מאחוריהן נאזקים הרגשות, גורמות לעלייה בחום,
העיניים שברקו בירוק, חוזרות פתאום לחום שהכרתי כל חיי.
מצחיק אותי הגוף שלי.
את החומות אני בונה כל יום מחדש,
כל יום מגביהה את חסמי הרגשות שלי.
התחושה קצת ריקה, קצת חלולה,
היא מותירה מקום לציניות שאחרי שנים של הסתתרות - חוזרת.