לפני 15 שנים. 22 בספטמבר 2009 בשעה 20:29
אחרי שבועות בהם לא נרדמתי לפני ארבע בבוקר, אני קרועה מעייפות כבר באחת עשרה ועשרים.
איזו חגיגה...
בלי ספירת כבשים מסטוליות, בלי להצטרך לראות תכניות משעממות כדי להירדם...
היו צריכים לומר לי שזה מה שיום אחד של עבודה רצופה במשך 12 שעות יעשה לי.
הייתי מתארגנת על ימים כאלה למפרע.
חדשות טובות:
נכנסתי לתחרות שתוצאותיה ידועות מראש עם חברה כאן.
החלטנו להתחרות במי תהיה מאושרת ראשונה, אבל להגיע לקו הגמר יד ביד.
היא תהיה גלגלי העזר שלי ואני הקביים שלה.
יש לי הרגשה ששווה להגיע לקו הגמר הזה.
יאללה יקרים שלי,
אני
הולכת
לישון.
נומי
נומי
וחלומות פז
לכוווווווולכם.
