כבר שלושה ימים של עבודה במשרה החדשה וטוב לי שם. טובה לי החברה, טובה לי המשרה, טוב לי חזון העמותה הזו.
ואתמול הלכנו לחפש לנו דירה חדשה.
היו לי בכיס רק שתי כתובות, אבל התחושה אמרה, שהדירה תימצא ביניהן.
את הראשונה לא אהבתי. משהו בה היה לי דחוס ולא נעים.
בשנייה שבה נכנסנו אל השנייה, הרמתי אל אהובתי שנכנסה מיד אחריי - אגודל מאחורי גבי. לא רציתי שהמשכיר יראה כמה אני מתרגשת, אבל היה לי ברור שמצאנו לנו את הדירה החדשה שלנו.
זה לקח עוד עשר דקות של הסתכלות ובירורים - והשבוע נחתום חוזה עליה.
ביום שבת נחגוג חצי שנה של יחד, ונדמה לי שאין דרך טובה יותר מזו לחגוג:
הטיפולים כבר כמעט מאחורינו
יש לנו דירה
יש לי את העבודה שרציתי
והיחד שלנו הוא היחד הטוב ביותר שהיה למי מאיתנו אי פעם.
מעולם לא היה לי קשר שלו יותר מהקשר הזה.
כשאנחנו כבר מתווכחות או רבות - זה מתמוסס בדרך כלל בתוך 30 דקות (המקסימום שלקח אי פעם היה שעה).
אנחנו כל כך דומות - שאין בשביל מה לריב. הרי שתינו רוצות את אותם הדברים...
הקשר הזה כל כך מכיל, שאף אחת מאיתנו לא צריכה לבטל את עצמה בשום צורה - ומעולם לא הכרתי קשר שבו לא היה ביטול.
בקיצור... אני פשוט נפעמת מהאישה שלי, אבל זה לא חדש :))
יאללה, ימים טובים שיהיו גם לכם קוראיי }{
לפני 13 שנים. 26 במאי 2010 בשעה 3:35
