הבלוג של השולט אור

אלו ימים עמוסים - רגשית ומעשית.
ימי מעבר.

לפני שלושה ימים נסעתי לדירה בתל אביב, כדי להתחיל להכין את חפציי למעבר.
ישבתי בה והרגשתי סוג של עצב - עצב של פרידה, מכל כך הרבה זכרונות שנוצרו בדירה הזו.

עברתי אל הדירה הזו לפני ארבע שנים, כשהתחלנו לדבר על ילד.
המטרה הייתה לגור קרוב, כדי שאוכל להגיע הכי מהר שאפשר אם אצטרך.
בדירה הזו דיברנו עליכם ילדיי. בדירה הזו ביכינו את הכשלונת להיכנס להיריון, ובדירה הזו חגגנו את הצלחת הטיפולים והכניסה להיריון.
בדירה הזו חוויתי שעות של אהבה ומיניות, וכאבתי את הבדידות של מי שלא תוכל לחיות עם זוגתה הנשואה.

בדירה הזו ילדיי, ספרתי את הדקות ללידתכם.
בדירה הזו חלמתי אתכם בלילה, וממנה רצתי אליכם כל יום, כדי לאהוב אתכם הכי שאהבתי אי פעם בימיי חיי.
בדירה הזו הכרתי את מי שהפכה בסופו של דבר, לבת הזוג אליה אני הולכת מהדירה הזו לדירה משותפת של שתינו.

המון זכרונות קשורים לתל אביב - העיר שנטשתי כדי שלא נסתכן בפגישה ילדיי האהובים - פגישה ממנה אני יודעת שלא אוכל עוד להשתקם, אחרי ששוב אראה אתכם הולכים ממני.

בעוד חמישה ימים יש לכם יום הולדת.
תהיו בני שנתיים, וזה יהיה יום הולדת ראשון מני רבים, שתחגגו בלעדיי.
אני נוצרת את הזכרונות שלנו אהוביי. זוכרת כל חיוך, בכי, צחוק, חיבוק... זוכרת את המשחקים, האמבטיות, ההרדמות, הסיפורים, ההשתוללות המשותפת והכרבולים.
אני זוכרת הכול.
עמוק בפנים, אני יודעת שגם אתם זוכרים.

אהוביי המופלאים. כל יום מלא בעשרות רגעים בהם אני איתכם בנשמתי, בזכרונותיי ובאהבתי.
מזל טוב פרחי אהבתי.
האהבה שלי תחמם את דרככם, גם אם רק מרחוק, עד ליום שנתאחד שוב.

***

ואלה ימי מעבר.
אני כותבת ואהובתי שוכבת על הספה לידי, ישנה.
כל היום עבדנו - היא בבחינת בגרויות ואני בפירוק ובאריזה.
אצל חלק גדול מהזוגות, תקופת מעבר היא תקופה של מריבות, מרירויות וקשיים.
עם אהובתי, אני מגלה עד כמה ניתן להפוך את ימי הקושי לימים של חסד, ימים של אהבה וקרבה.

מעולם לא הייתי אהובה יותר משאני היום.
וזו הרגשה מופלאה.
מעולם לא חייתי את הידיעה המוחלטת שמישהי שלי.
פשוט שלי.
בלי "אבל", ובלי לכמת את ההשתייכות הזו.
האישה שלי שייכת לי.
זו התחושה המדהימה ביותר בעולם.
האהבה שלה מעניקה לי את הכוח לעשות הכול בשבילה ובשבילנו.
בפעם הראשונה בחיי אני יודעת שאני נאהבת באותן העוצמות בהן אני מאוהבת.
בטוח לי.
כל כך טוב להרגיש את הביטחון הזה.
אני כל כך מקווה שאני מצליחה להעניק את אותו הביטחון בחזרה.

בעוד שבועיים נעביר את הדירה שלי לדירה החדשה שלנו ברעננה, ושבועיים אחרי נעביר את הדירה שלה אל אותה הדירה.
כשישבתי בדירה שלי הרגשתי גם את הפחד מפני המעבר הזה.
כמעט שש שנים חייתי לבד וחלמתי על רגע המעבר לחיים יחד, ופתאום, למרות שאנחנו חיות יחד כבר 4 חודשים בדירתה, עלה הפחד.
אני כל כך רוצה שנצליח.
אני מוותרת בשמחה על חיי הרווקות. מוותרת ולא מביטה לאחור בגעגוע.
אני מתפללת שנצליח להמשיך ולפרוח יחד לעולמים.


***

היום פירקתי מדפים בדירה שלנו.
עליתי אל השכנים כדי לשאול כלי עבודה, וגיליתי שם את שני הילדים שלהם - האחד בן שמונה חודשים והשני בן שלוש.
הקטן התאהב בי ולא הפסקנו לשחק יחד.
בשלב כלשהו שאלתי אם אוכל להחזיק אותו.
ברגע שלקחתי אותו לידיים, הוצפתי בזכרונות הגוף שלכם הקטן, שהיה מתרפק אליי.
לא החזקתי תינוק בזרועותיי מאז שנפרדנו ילדיי.
לרגע, היה לי קשה לנשום.

***

בתוך ה"אין זמן" שנוצר עם העבודה, והעבודה, והאריזות, והזוגיות, והאהבה, והחיים במשפחה... בתוך כל אלו יש מי שלוקח את הזמן כדי ליצור בתוכי ולכתוב. "רק האהבה החזירה אותי לחיים..." והאהבתה של אהובתי השיבה לי ולכולם בתוכי את היכולת ליצור שוב, מאהבה.

שבת שלום לכולם.