הבלוג של השולט אור

האהבה שלי אלייך היא מאפיין שלי,
היא ברירת המחדל שמגדירה אותי.
אני אוהבת אותך.

אני אוהבת אותך כשקמטי הצחוק מעמיקים לצד עינייך שזורחות אליי.
אני אוהבת אותך כשמבטך מתעצב וגורם ללבי להיקרע מרצון לתקן ולהחזיר אלייך את החיוך.
אני אוהבת אותך כשאת נחה בזרועותיי, דוחפת את אפך אל בית השחי שלי, נטמעת בי כגורת חתלתולים ורדרדה.
אני אוהבת אותך כשחסרת נשימה את לוחשת ואז זועקת את העונג שלך אל בין זרועותיי.
אני אוהבת אותך כשאת ישנה לצדי, מחפשת בקצות אצבעותייך את אצבעותיי לשלב אותן אלו באלו ברוגע.
אני אוהבת אותך כשאת מעבירה את אצבעותייך בשערי או מלטפת גופי, כשאת מכרבלת אותי אלייך ומעניקה לי בית.
אני אוהבת אותך כשאת מפנקת אותי בבישול שבישלת וכשאת מתענגת על זה שהכנתי לך.
אני אוהבת אותך כשאנחנו שרועות על הספה, צופות במרקע ונוגעות כדי לא למות מגעגוע.
אני אוהבת אותך כשאת חוקרת לחפש עוד דרכים בהן תוכלי להעניק ולשמח אותי. אף פעם אף אחת לא חיפשה את העונג שלי כמוך.
אני אוהבת אותך כשאת מדברת ומסבירה, כשאת מקריאה ומלמדת אותי, כשאת מרצה בפני תלמידים, מורים, סטודנטים...
אני אוהבת אותך כשאת רוקדת - לצדי או על הבמה מול כולם ולכבודי. נשמתי נעתקת מול החיות שבך.
אני אוהבת אותך כשאת מתמסרת לי ומעניקה לי את החסד למשול בך בזכות.
אני אוהבת אותך כשאת מעניקה לי את הזכות להגן עלייך. חיי מסורים להגנתך אהובתי.
אני אוהבת אותך כשאני משכיבה אותך לישון ומספרת לך אגדות בהן את ואני מככבות, ולצדנו הכוכבים, הפרחים והציפורים.
אני אוהבת אותך כשהשותפות בינינו דוחפת אותי להצטיין. מעולם לא הצטיינתי בחיי כמו בשנה וחצי האחרונה.
אני אוהבת אותך מועצמת, בטוחה בעצמך מספיק כדי להיות גם קטנה ומכורבלת.
אני אוהבת אותך שלי.
אני אוהבת אותי שלך.
אשתי, שפחתי, עונג, חתלתולה יפה, ילדונת מסעירה וענוגה... שלי.
שלי.
שלך.