לפני חודש התחלתי להרגיש שאצבעות הרגליים שלי רדומות.
זה הלחיץ אותי.
כחולת סכרת, האיום הגדול ביותר הוא בעיות ברגליים שמתפתחות לצרה צרורה ובעקבותיה למוות.
מכיוון שרק לפני כמה חודשים נפטר ידידי מנחם שיזף בגיל 49 מסיבוכים של סכרת - תחושת הנמנום ברגליים הכניסה אותי לחרדות גדולות.
כל יום בדקתי מה קורה עם האצבעות. האם התחושה נעלמת או מחמירה?
כשמפחדים, כל תסמין נראה מאיים יותר.
מהיכרות עם האישה שאתי ידעתי, שאם אספר לה היא תילחץ באופן טבעי. לא רציתי אותה לחוצה. בימים של שיטה חדשה במקום העבודה שלה, שמאיימת על יכולת ההשתכרות שלה ועוד יותר - על יכולתה לנוח לדקה במהלך היום - לא רציתי להוסיף לה חרדות. בטח שלא חודש לפני יום הולדתה ה-50.
אחרי חודש של פחדים סיפרתי לחברתי הטובה ביותר על החרדה. בתגובה היא כמעט ערפה את ראשי בצעקות על כך שהסתרתי מסימון את האמת. אני חושבת שצריך לאסור על חברות טובות את השאלה: "ואיך היית מרגישה אם היא הייתה עושה לך את אותו הדבר?".
מאיפה השאלה הזו באה בכלל?
ברור שהייתי רותחת על ההסתרה.
אבל זו אני.
לא?
במקום להמשיך לפחד, קבעתי פגישה עם הרופאה שלי, שהבהירה לי שהרבה לפני שיכרתו לי את הרגליים או שאמות מסכרת, יש אפשרויות הרבה יותר פשוטות שקשורות למחסור בוויטמינים או לעמוד השדרה.
עכשיו יכולתי לספר בבית ולהפסיק להיות האמיצה שלא באמת הייתי.
אני עדיין בחיים, כך שאשתי לא הרגה אותי.
אבל נאלצתי להבטיח לה שלא אסתיר ממנה מידע חיוני בעתיד ליותר מ... נניח יום...
וגם זה בסיטואציות מסכנות חייים בלבד (מעבר לזה אסכן משמעותית את קיומי בעולם הזה).
אתמול התחילו להגיע התשובות מהמעבדה.
החריגות הצביעו על אנימיה, מחסור בבי 12 או סרטן.
ברור שהיה לי ברור שאני גוועת.
בכלל, תמיד כשכואב משהו, ישר רצים לדיאגנוזה המסורטנת.
זה הולך טוב עם בקבוק הבירה של הגיבור מהסרטים שנאבק לבד בעולם.
אהמהמה... אני לא לבד.
יש לי את אהבת חיי לצדי.
יש לי גם חברת אמת מניפולטיבית (אבל זה כי היא סאבית. היא לא אשמה בזה)
היום אשתי שכנעה אותי להתקשר לרופאה לברר מה אומרות התוצאות.
אז לא, אין לי סרטן.
זה כנראה באמת סתם מחסור בבי 12.
אני נדרשת להירגע.
אחד מהצימרים שנהיה בהם ממוקם במצפה הילה...
כן, היישוב של גלעד שליט.
אז החדשות הטובות הן...
שאין לי סרטן.
אני לא הולכת לאבד את הרגליים שלי.
גלעד שליט חוזר הביתה...!!!
והצימר ששכרנו ביישוב שלו, מרוחק מספיק מהחגיגות כדי שיישמרו הפרטיות שלנו והשקט 😄
וגלעד שליט חוזר הביתה.
חג שמח :)
לפני 13 שנים. 12 באוקטובר 2011 בשעה 10:42