אולי בגלל השווארמה שאכלתי אתמול, אולי בגלל המתח שהתפרק, אולי בגלל שנגעתי אצל הפסיכולוגית שלי במקום שמעולם לא נגעתי בו בעבר. משהו מכל אלה ואולי כולם יחד היה הגורם להתהפכות הבטן אתמול, לשעות של התקפי בחילה, הקאות שלא פסקו, שלשולים וכאבי בטן.
מעולם בעבר לא הייתי מרשה לעצמי לחלות כך ליד מישהי שאני אוהבת. אור החזקה לא מרשה לעצמה להתמוטט. אבל אתמול זה היה בטוח להיות גם חלשה.
מעולם בעבר לא קיבלתי תמיכה כזו. מעולם לא הכניסו אותי לאמבטיה כדי לרחוץ אותי כמו ילדה קטנה. אני זוכרת אותך אומרת לי להיתמך בך בדרך למקלחת, ואותי שחושבת שאני כבדה, גדולה מדי. ואז, אותי נתמכת.
מעולם לא נרדמתי בטוחה כל כך יודעת שאת לידי, שומרת עליי בתשישות שלי. היית שם בשבילי כפי שאף אחת מעולם לא הייתה, לא רצתה להיות ובטח שלא קיבלה רשות להיות.
אני מרגישה שלמה איתך אהובתי, חזקה, גם כשחלש לי. בטוחה מספיק כדי להזדקק לעזרה לפעמים. מי היה מאמין שאי פעם אודה על כך, שבקשר אני מרשה לעצמי להיות גם חלשה.
תודה אהבת חיי.
לפני 17 שנים. 21 ביולי 2006 בשעה 9:12
