החל מעוד 34 שעות זה שבועיים בלעדייך.
שבועיים הם המון המון זמן בלי לחבק אותך, בלי לנשק, בלי להתעורר אל ה"בוקר טוב" שלך, בלי להירדם אחרי שיחת הלילה הקבועה ובלי השיחות שבין לבין, הפגישות, הקפה המשותף, המגע, הסקס.
אני מדמיינת אותך רוכבת על פיל בתאילנד, מתנדנדת קלות לתנועותיו, מרגישה כמו מלכת העולם מעל גבו הרחב והגבוה, ואני מחייכת.
הכי רוצה שתיהני. רוצה לשמוע אותך מתקשרת אחרי שקיבלת עוד מסג' מפוקק עצמות, לשמוע את האושר בקולך אחרי שטיילת בעוד מקדש שהביא לך שלווה, אחרי שראית את ארוכות הצוואר בצפון ואחרי שנהנית מהחדרים המרהיבים בבתי המלון המדהימים שיש שם.
הכי רוצה שתיהני וכבר מתגעגעת.
עוד לא נסעת וכבר אני אורזת לי בזכרון המגע דקות איתך.
הזמן שלי כאן מתוכנן להמון עשייה: עבודה, חברים, יצירה, טיולים קטנים.
זמן שישתדל למנוע מהגעגוע לצרוב בפנים. זמן שישמור אותו על אש קטנה עד שתחזרי.
וכשתחזרי, אנתק את הטלפונים, אשים שלט על דלת הדירה "אין להפריע! המפריע מסתכן בחייו." ולא אצא איתך מהמיטה לכמה זמן שרק נוכל 😄
אני אוהבת אותך אשת חיי.
לפני 17 שנים. 27 בספטמבר 2006 בשעה 8:41
