התחלתי את יום עבודתי במצב רוח מרומם. ידעתי שגילי נמצאת בידים טובות אך תקיפות ושרונית תקפיד על מילוי כל פקודותיי. פתרתי בעיות שצצו, סיירתי בבסיס כדי לבדוק במו עיניי שהדברים נעשים כרצוני, שפטתי שתי חיילות לריתוק לשבת הקרובה לאחר שהן סירבו להתעורר... בקיצור, יום סטנדרטי של מפקדת בסיס טירוניות.
בשמונה וחצי סיימתי את ישיבת הצוות היומית, איחלתי לכולן לילה טוב והלכתי אל מגוריי.
אני אוהבת את דירת שני החדרים בה אני מתגוררת בבסיס. את החדר הגדול יותר הפכתי לחדר שינה מאובזר היטב ובחדר הקטן ממנו אני משתמשת כדי לארח את חבריי.
מצאתי את גילי ישנה מכורבלת עירומה על השטיח. הבטתי בה למשך כמה דקות, מתענגת על הפנטזיות שהחלו לרוץ במוחי למראה גופה הרך.
כשהדלקתי סיגריה היא התעוררה.
"מה השעה?" שאלה מנומנמת.
"השעה להתעורר ולהתכונן להמשך האילוף שלך." עניתי.
זה עורר אותה סופית. היא התיישבה שעונה על הקיר, רגליה משוכות אל חזה וידיה מחבקות אותן. שתקנו. מידי פעם היא הרימה את ידה אל הקולר הכבד שעטף את צווארה, מנסה להרפות את אחיזתו בה.
סיימתי את הסיגריה וקמתי.
"אני הולכת להתקלח זנזונת שלי, ואז ניכנס למיטה. היה לי יום ארוך."
לקחתי את הזמן שלי במקלחת. הסתבנתי, חפפתי, גילחתי את רגליי ואזורים אחרים כשאני מפזמת לחן שקט. ידעתי שהיא יושבת בחדר השינה ומנסה לדמיין מה אני מתכננת לה בהמשך הערב.
יצאתי מהמקלחת כשרק מגבת עוטפת את גופי וניגשתי אליה. היא ישבה באותה התנוחה בה הנחתי אותה לפני המקלחת, אלא שהפעם ראשה היה מורכן בתבוסה.
שיחררתי את השלשלת מהסורג ומשכתי איתה בקולרה.
"אחריי על ארבע." פקדתי, "צריך שתתחילי להתרגל למקומך מולי."
הובלתי אותה על פני החדר, מאלצת אותה לעצור בכל פעם שעצרתי, לזרז את צעדיה כשמשכתי בשלשלת בחוזקה, ולהאט לקצב של זחילה כמעט כשבחרתי בזאת. אני פוסעת והיא לצדי על ברכיה, מתאימה את מהירות זחילתה להליכתי. כששבעתי רצון מהקצב, נעלתי את השלשלת מסביב לרגל המיטה.
"כל כמה זמן את מתקשרת להורים שלך?" שאלתי אותה.
"כל יומיים המפקדת." היא ענתה.
"ומתי דיברת איתם לאחרונה?"
"שלשום המפקדת."
ליטפתי את לחייה ואת שערה.
"את תדברי איתם עכשיו, לידי, ותספרי להם כמה טוב לך פתאום בצבא." הוריתי והבאתי מהחדר השני את חפציה.
היא פשפשה בקיטבג שלה ושלפה ממנו את הטלפון הנייד שלה.
"אל תאכזבי אותי." הזהרתי אותה, "עוד לא זכית לטעום את טעמו של הכעס שלי."
"כן המפקדת." היא מלמלה.
ההורים שלה לא היו בבית. היא השאירה הודעה שהיא עייפה והולכת לישון, ושהיא תנסה להתקשר מחר.
כשהיא סיימה כיביתי את הטלפון שלה והחזרתי אותו ואת הקיטבג לחדר השני.
נשכבתי על המיטה.
"בואי לפה זנזונת." פקדתי.
היא עלתה למיטה בתנועות מגושמות והתיישבה עליה בקצה המרוחק ממני.
"את צריכה שאמשוך בקולר שלך כדי שתביני כמה קרובה אליי את צריכה להיות כשאני פוקדת עלייך לבוא לפה?" שאלתי.
"לא המפקדת, סליחה." שמעתי אותה ממלמלת ומיד פורצת בבכי.
"הנה זנזונת, מיד." פקדתי שוב והפעם בטון נוקשה.
היא זחלה על המיטה לעברי ונשכבה לצדי מנסה להרחיק ממני את גופה.
נפנתי אליה, אחזתי בגופה ומשכתי אותה אליי.
"לא המפקדת, בבקשה לא, אני אעשה מה שתרצי, בבקשה..." התחננה בבכי מר.
"שקט ילדונת." היסיתי אותה.
קירבתי אותה אליי ועטפתי את כל גופה בחיבוק עדין ומגן.
"את לא צריכה לפחד ילדה שלי, אמרתי לך שלא אקח את מה שלא תתחנני שאקח." לחשתי אל אוזנה והנחתי לשפתיי להחליק על שערה ועל פניה.
נישקתי אותה בעדינות, חוקרת בשפתיים רכות את תווי פניה - עיניה, אפה, לחייה. לאט בכייה שכך. ליטפתי את שערה, גבה ופניה. ראיתי אותה נרגעת לאיטה.
"את ילדה טובה נכון קטנה שלי?" שאלתי כששפתיי מרחפות על שלה.
שמעתי את נשימתה נעתקת.
"את הקטנה המתוקה שלי. את לא רוצה להיות ילדה רעה, פשוט אף פעם לא אילפו אותך. את לא יודעת אחרת." המשכתי לרפרף על פניה מתעכבת לזמן רב יותר על השפתיים שנפשקו אל שפתיי.
כשהעמקתי את הנשיקה הרגשתי בידה עולה לאורך גבי ומלטפת אותו.
"נעים לך ילדה שלי?" שאלתי והנחתי לידי ללטף את בטנה, "את אוהבת שהמפקדת שלך נוגעת בך ככה?"
"כן המפקדת." שמעתי אותה גונחת בשקט אל אוזני.
העלתי את ידי אל שדיה, מרפרפת מעליהם, מלטפת בעדינות. ראיתי אותה מצטמררת תחת מגעי, שפתיה נפערו לגניחות חרישיות.
"איך את יותר אוהבת זנזונת קטנה שלי?" שאלתי והנעתי את אצבעותיי על פטמתה, "ככה? או ככה?" חיזקתי בהדרגה את האחיזה בפטמה שלה, לרגע מלטפת ואז צובטת קלות, וחזק יותר. חפנתי את שדה בכף ידי בעדינות ואז בסיבוב ובלחיצה.
"אההה... אההה..." שמעתי את גניחותיה בכל פעם שחיזקתי את האחיזה.
"את אוהבת שכואב לך זנזונת קטנה שלי?" שאלתי והפעם צבטתי בחוזקה את השד.
"כן... כן... המפקדת..." היא צרחה כשכל גופה מתפתל מולי.
"נעים לזנזונת הרעבה שלי..." לחשתי והנחתי את שפתיי על פטמתה.
האנחות שלה הפכו לעמוקות יותר. הנעתי את שפתיי ואת לשוני כנגד הפטמה, מניחה לעצמי לינוק אותה מידי פעם בעדינות ואז בחוזקה.
הגוף שלה השתולל כנגד גופי. יכולתי לראות בבירור שהמגע חדש לה. שאיש מעולם לא נגע בשדיה.
"זה מספיק." עצרתי אותה פתאום כשאני אוחזת בכתפיה ומרחיקה את גופה משלי.
לרגע היא עוד התפתלה על המיטה ואז עצרה את תנועתה.
"זה מספיק לך ללילה אחד." הבהרתי לה.
התיישבתי על המיטה, אחזתי בקולרה ומשכתי אותה לעבר קצה המיטה. קיצרתי את השלשלת שלה, כך שהיא תוכל לשכב אך ורק ליד רגליי על המיטה ונשכבתי מולה.
"תסתכלי עליי." אמרתי לה, "אני עומדת להראות לך את מה שתידרשי לעשות למעני מחר בבוקר. את תישני מהלילה על המיטה ליד רגליי. זה יהיה המקום הקבוע שלך אלא אם כן אחליט אחרת. את מחורמנת זנזונת קטנה וכך ראוי שתהיי כשהמפקדת שלך נוגעת בך, אבל את לא תעזי לאונן. אם תאונני תיענשי בעונש חמור. זה ברור?"
"כן המפקדת." ענתה גילי בלחישה.
"ועכשיו תסתכלי. בבוקר את תעשי את זה באצבעותייך ובלשונך." פקדתי עליה ונשכבתי לאורך המיטה מפשקת מולה את רגליי.
"את רואה את הכוס הזה?" שאלתי והנחתי את אצבעותיי על הכוס שלי, "זה המקדש שלך מהיום, ואת השפחה שלו. את תדאגי לענג את הכוס שלי ברגע שאדרוש זאת, את תנקי אותו בלשונך לאחר שאשתין או אגמור, ואת תאהבי את זה קטנה שלי, כי בנשמתך את זנזונת קטנה ועמוק בפנים, את רוצה להיות הזנזונת הפרטית שלי."
התחלתי לאונן מתעלמת ממנה.
לאט הנעתי את אצבעותיי מעל הדגדגן שלי, דואגת לפתוח לרווחה את הכוס שלי מול עיניה שידעתי שלא זזות ממנו. הנחתי לה להריח את הרטיבות שעלתה בי לאחר הטיפול בה. ידעתי שגם היא מאוד רטובה, אבל מהרטיבות שלה העדפתי להתעלם עכשיו.
החדרתי אצבע ארוכה לתוכי, ושמעתי אותה גונחת יחד איתי כשדפקתי את עצמי מולה. דמיינתי איך אני דופקת אותה ומזיינת את הכוס הבתולי שלה עם הזין שמונח במגירה שלצד המיטה. המחשבה הזו יחד עם האצבעות שלי הטריפה אותי ובתוך שניות גמרתי מתנשפת.
"לילה טוב זנזונת." אמרתי לה והסתובבתי כדי להירדם.
"לילה טוב המפקדת." שמעתי אותה לוחשת בתשובה כשכיביתי את האור.
לפני 17 שנים. 16 בנובמבר 2006 בשעה 10:39
