"קחי אותה למגורים שלי, רחצי אותה וכבלי אותה בחזרה אל הסורג." פקדתי על רונית כשהגענו לבסיס. "תני לה לשתות הרבה מים אבל בלי אוכל עד לארוחת הצהריים. שימי דלי לידה כדי שהיא תוכל להשתין. ורונית, תעיפי ממנה את הבגדים. אני לא רוצה לראות אותה לבושה. היא עוד לא הרוויחה את זה"
"כן המפקדת." מלמלה רונית ולקחה איתה את גילי. השעה הייתה כבר תשע, הגיע הזמן שאתחיל לעבוד היום.
בשש בערב חזרתי לדירתי. מאחר שלא היו אירועים מיוחדים בבסיס באותו היום, הודעתי למ"כיות שאת ישיבת הצוות תעביר רונית. רציתי הביתה, לנוח ולהתארגן קצת לקראת בואה של רונית אליי הלילה.
נכנסתי, נעלתי את הדלת ושיחררתי את גילי מהשלשלת שריתקה אותה למקומה.
"תשטפי את דלי הצרכים שלך זנזונת." פקדתי עליה וניגשתי להתקלח. לאחר המקלחת זרקתי עליי חלוק משי שחור, הלכתי למטבח והכנתי בו ארוחת ערב קלה לשתינו.
מזונה של גילי הונח בצלחת על הרצפה ליד החלון אליו רותקה כל היום. אני התיישבתי לאכול בסלון מול הטלוויזיה.
לאחר כחצי שעה של מנוחה חזרתי אל חדר השינה. גילי המתינה לי שם כשהיא יושבת עירומה על השטיח עליו היא בילתה את היום. הצלחת שלה הייתה ריקה.
התיישבתי על המיטה מולה.
"בואי הנה, שבי לרגליי." פקדתי עליה.
גילי התקדמה לעברי והתיישבה ליד רגליי בכעס שניכר בכל תנועה שלה.
"תקשיבי לי זנזונת." אמרתי וליטפתי את שיער ראשה, "אנחנו יכולות להמשיך במשחק ההכנעה שלך עוד הרבה זמן. אבל בינינו, זה הרי נוגד את האינטרסים שלך. מתוקה שלי, את לא באמת רוצה להילחם בי ואת מתה שאקח אותך ושאעשה בך כרצוני. אז אולי הגיע הזמן שתניחי את האגו שלך בצד?"
"האגו שלי?" התפוצצה גילי מזעם, "את כל כך מלאה באגו שנדמה לך שאת יכולה לשחק באנשים כרצונך והם פשוט ישתפו פעולה, ואפילו יאהבו את זה. מי אמר לך שזה מה שאני רוצה?"
"תורידי את הטונים." הוריתי לה בנימת אזהרה.
"סליחה, אבל את משגעת אותי ביומרנות הזו שלך." המשיכה גילי בטון שקט יותר.
"בואי נבדוק יחד את הדברים." הצעתי.
"אין לי בעייה."
"תסבירי לי זנזונת יפה שלי, למה בשעה בה היית לבד והסתובבת ברחבי הבסיס, לא התקשרת להורים שלך שיבואו להציל אותך?"
"איך את יודעת שלא התקשרתי?"
פרצתי בצחוק.
"נו באמת ילדונת, הרי אם היית מתקשרת הם היו פה כבר לפני שעות. יכולת להיחלץ מידיי, יכולת אפילו לגרום לכך שאעצר. למה לא התקשרת אליהם?"
"כי ריחמתי עלייך, לא רציתי להרוס לך את הקריירה."
"ריחמת עליי יותר מאשר דאגת לעצמך? זה לא נשמע לי הגיוני." המשכתי בדבריי מתענגת על נסיונותיה להיחלץ מהם. "את הרי יודעת שאני מתכוונת לאלף אותך, את גם יודעת שבסופו של דבר תתחנני שאקח את כולך כולל את בתולייך. את מתה מפחד. ובואי לא נשכח שאת מורדת שמסרבת להישבר. לא הגיוני לי ילדה שלי, שלא תתקשרי לבקש עזרה ברגע שאת יכולה להתקשר. זה בהנחה שאת באמת רוצה להיחלץ מידיי."
גילי השתתקה.
שתקתי איתה, מעניקה לה את הזמן להתמודד עם הדברים שאמרתי. דקות ארוכות עברו ואז החלטתי שדי.
"אני לא מתכוונת להמשיך ולהעניש אותך על מה שעשית זנזונת יפה שלי. קיבלת את העונש שלך בחולות. במקום עונש, הלילה את תצפי במה שאני יכולה להעניק לך. בעוד רגע אחבר אותך שוב לסורג ואת תעבירי את הלילה הזה בצפייה בי וברונית יחד. את מבינה, פעם רונית הייתה מורדת כמוך, אבל אילפתי אותה והפכתי אותה לשפחה שלי. מאז הספקתי לשחרר אותה ויש לה חיים מלאים ומאושרים, אבל מדי פעם אני מזמינה אותה ללילה בחברתי. הלילה את תראי מה זה אומר להשתייך לי."
"מה זאת אומרת שאצפה בכן, המפקדת?" השתוממה גילי.
חייכתי ונשקתי לשפתיה.
"זאת אומרת שאת תביטי בסשן בו אתענג על מי שהייתה השפחה שלי ולא תעזי לגעת בעצמך תוך כדי. אני רוצה אותך קשובה לעצמך תוך כדי. קשובה לגוף הקטן והחרמן שלך. תני לגוף שלך לספר לך למה את באמת זקוקה."
התרוממתי על רגליי ולקחתי את גילי בחזרה אל השטיח. חיברתי את השלשלת שלה לחלון והתקשרתי אל רונית.
"שלושים שניות היית כאן." פקדתי.
"כן המפקדת." נענתי על ידה והנחתי את האפרכסת.
זה הולך להיות לילה מרתק, חשבתי בעונג.
לפני 17 שנים. 17 בנובמבר 2006 בשעה 10:14
