לפני 17 שנים. 23 בנובמבר 2006 בשעה 11:46
קראתי עכשיו שירים שכתבתי לאהובתי לפני שנתיים בדיוק. כשהלב כבר ידע את מה שפחדתי לומר אפילו לעצמי - שהנה מצאתי את האחת שחיפשתי כל חיי.
כל יום את חודרת עוד קצת
אל חיי, אל נשמתי,
אל גופי.
ואתמול כשחדרת את כולי
קראתי בשמך שנקרע מתוכי
בזעקת מוחלטות.
שמך מילא את גופי רעדות
וידייך שלקחו את כל מה שנתתי
ערפלו את חושיי.
אני באה אלייך עירומה ומוחלטת
ועורי החבול מאהבתנו
קורא לנשיקותייך החמות שילטפו.
כפותי אוחזות זו בזו
כשגופך לא נמצא כאן,
כשהיד האחת לא אוחזת
והיד השנייה לא לוטפת תוכך.
ומחר, רק עוד יום,
אתכסה ביופייך
המגע יערסל את גופך
אוזניי יתענגו על אנחותייך
והנשמה תחייך.
**
נחות שלובות
ראש אל כתף
הנשימה נושבת חרישית
אל תוך האוזן
והחבוי מהעולם גלוי בינינו.
העור חשוף כמו הנשמה
ששרה חופש
והעירום הוא כסות,
של מוחלטות בינינו.
