באהבה שטובה לנו אנחנו לומדים לאהוב גם את עצמנו בזכות הדרך בה אנחנו משתקפים בעיניי מי שאוהבים אותנו.
את גורמת לי לאהוב אותי. היום הבנתי את זה כשנסעתי על האופנוע בדרך מבית הקולנוע בו הורדתי אותך אל המכולת שליד ביתי.
את גורמת לי להרגיש יפה, בזכות האהבה והתשוקה שאני רואה בעינייך כשאת לידי.
את גורמת לי להאמין ביכולותיי.
במשך עשר שנים חייתי עם בת זוג שלא יכלה לסבול את עובדת היותי עצמאית. היא הייתה אישה שחונכה על הליכה בדרך המלך. לא משנה כמה הרווחתי הטענה תמיד הייתה שזה זמני. שנים נאבקתי לא רק בפחדים שיש לכל אדם עצמאי בעבודתו מפני תקופות שחונות, אלא גם בחוסר האמון שלה.
התקופות השחונות שפוקדות לפעמים עסקים והטחינה הבלתי פוסקת שביקשה שוב ושוב שאהפוך לשכירה, גרמו לי לאבד את האמון שלי בעצמי.
מהיום הראשון שלנו יחד הענקת לי את אמונך ביכולותיי ובכוחי, וזה הפריח בי מחדש את האמון שלי בעצמי. גרמת לי לחזור לאימרה שהאמנתי בה כל חיי ושכחתי במהלך אותן השנים: "אין לא יכולה, יש לא רוצה או לא משתדלת מספיק".
האמון שלך גרם לי עם אחרי עשור בו לא יצרתי מאום - לחזור לצייר, לכתוב ולהלחין.
את עושה לי טוב אהובתי. הכי טוב שיש.
בילינו את הבוקר הזה יחד. התענגנו על ארוחת בוקר בנחלת בנימין, על טיול בין הדוכנים, על קניות יחד בשוק ועל חזרה למיטה לסקס ולהרדמות חבוקות. אני אוהבת להסתכל עלייך במקומות השונים אליהם אנחנו מגיעות. אני אוהבת לראות אפילו איך שאת בוחרת את הקלמנטינות שאת קונה. אני אוהבת לראות את ההבעות המשתנות שעל פנייך. אוהבת להרגיש לידך הכי חזקה בעולם ולא ממקום בו אני מקטינה אותך, אלא מהמקום השוויוני בו שתינו מעניקות זו לזו מספיק מרחב כדי להיות הכי גדולות יחד ולחוד.
הרגשתי היום כל כך ברת מזל כשחיבקתי אותך, כששתיתי איתך את הקפה, כשישבת מאחוריי על האופנוע וכשראיתי את הצחוק והאושר בעינייך. אני האישה הכי ממוזלת בעולם - יש לי אותך אהובתי, יש לי את אהבתך, יש לי את הזוגיות המפרגנת ביותר שחוויתי אי פעם בחיי.
תודה יקירה שלי.
לפני 17 שנים. 24 בנובמבר 2006 בשעה 12:48