לפני 17 שנים. 30 בנובמבר 2006 בשעה 12:27
ואני בהפסקה שבין הנקיונות.
בא לי לקבל איתך את הסופ"ש עם בית נקי.
עברנו תקופות קשות בזמן האחרון. לא תמיד הבנו זו את זו - בכל זאת אנחנו שתיים שיוצרות את היחד ולא שתיים שהופכות לישות אחת. אבל בימים האחרונים, נחושות ליצור לנו מחדש את גן העדן הפרטי שלנו, אנחנו שוב מאושרות.
טוב כל כך להיות מאושרת בגללך ולצדך.
והכי טוב לראות את האושר קורן ממך.
זו זוגיות בוגרת של שתיים שלא חוששות להיות לפעמים בביחד גם ילדות ולצחוק משטויות, לאהוב בעיניים, במגע ובמילים מתוקות.
אני אוהבת אותך אישה יפה שלי. את בדמי - זורמת לי בעורקים. את בנשמתי - מככבת בכל החלומות, אלה שבהקיץ ואלה שבאים בשקט בלילות.
רק עוד מעט וניפגש, וכבר שנתיים וקצת שלפני כל פגישה איתך עולה הריגוש, עולה החיוך, עולה שמחה אמיתית, כי את כאן איתי ושתינו חולקות יחד חיים שלמים.
