אני אורזת עכשיו את הספרים שלי בארגזים. מאחר שאת הארגזים מלאי הספרים אני לא יכולה לסחוב, אני מביאה את הספרים אליהם וממלאה אותם במרפסת. הגב שלי שבור כבר אז עכשיו הפסקת סיגריה.
זו תמיד הרגשה מוזרה כשהמדפים העמוסים מתחילים להתרוקן, התמונות מורדות מהקירות, מנורות הלילה מפורקות מהקיר שצמוד למיטה. מעכשיו אלה יהיו ימים של קצת חסר. של להיות עם רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ.
הבית הזה היה טוב לי. הרגשתי בו מוגנת ושמחה. אני מקווה שהתחושות הטובות ילוו אותי גם בבית החדש.
דבר אחד הבטחתי לעצמי - אני מתכוונת להישאר בבית החדש שלוש עד ארבע שנים, והבית הבא שלי יהיה כזה שלא אשכור אלא אקנה. בגיל ארבעים כמעט הגיע הזמן לחשוב על איך אני מסתדרת קצת בחיים. כסף הפסיק להיות מילה גסה והפך כלי להנאה ולבטחון, ואני מתכוונת לפעול כדי לעשות כמה שיותר ממנו מבלי שאפגום בזמן החופשי שלי עם אהובתי ועם עצמי.
אז זהו, אוטוטו זו התחלה חדשה. יש קצת חששות ויש אופטימיות.
אני הולכת להכין לי משהו לאכול, ואז אמשיך לארוז.
לפני 17 שנים. 27 בינואר 2007 בשעה 14:37
