ומחר אפשר כבר לחזור לעבוד (חלקית), לגלוש ולקרוא חדשות וכמובן לקרוא אתכם סוטים ולכתוב אליכם 😄
זה היה יום מתיש. אתמול ארזתי במשך שעות על גבי שעות ורק בשלוש בלילה הלכתי לישון כדי להתעורר איפה שהוא בין חמש לשש בבוקר... לעוד אריזות כמובן.
אלא שכבר משש בבוקר לא הייתי לבד. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי האישה שלי, הדומית המסוקסת (והנשית מאוד), שברגע העבירה את המטבח שלי לדום וכלאה אותו בהסגר בארגזים.
יום מטורף של עבודה עד להתמוטטות עבר עלינו, אבל כמה נפלא להתמוטט אל חדר השינה שאהובתי עיצבה לנו. זה הטאצ' הקסום שלה, שהופך חדר פשוט להיכל אהבה.
בשש בערב נפלנו למיטה לשעה של שינה וחנוכת בית קצרה 😄 ומיד אחר כך שוב ריצות ופריקות, ועבודה אין סופית שלא מעיקה כי היחד מורגש בכל חפץ שמניחים בבית הזה.
הבית שלי (וכל כך שלה), לובש צורה ואני כבר מרגישה בו שלווה ושמחה. עוד יש המון ארגזים לפרוק ומחר תצטרף אלינו חברה לפריקות. אבל כבר מרגישים את הבית וטוב לנו.
שיהיה לכולם שבוע נפלא.
אור.
לפני 17 שנים. 4 בפברואר 2007 בשעה 21:41