מחמישי אחר הצהריים ועד 21:30 הלילה היינו יחד. בלי חדשות, בלי עיתונים, בלי הכלוב, בלי אנשים מלבדנו. שקטות ומאושרות כל כך ביחד שקיבלנו במתנה.
פתאום לא צריך לחשוב על הזמן העובר, פתאום אפשר לנסוע לבית קפה ואחריו לחנות ספרים, להתענג על הנוף, להחזיק ידיים ולצחוק, סתם כך, מאושר.
פתאום זה סקס ומנוחה משותפת, וארוחה, וטעימות של נשיקות שלא נגמרות ושוב סקס, ונרדמות ביחד כדי להתעורר אל החיבוק והקפה המשותף.
פתאום ש??ל?מו?ת.
יומיים וחצי של יחד אהובתי, שמשאירים טעם של עוד ועוד ועוד... אף פעם לא שבעה ממך, מיופייך, מטעמך, מחלומותייך לצדי.
אני אוהבת אותך וכבר אני מתגעגעת ומחכה למחר בו אראה אותך ואחבק שוב קרוב כל כך.
חיים שלי, אושר שלי, עשית אותי מאושרת כל כך ביומיים וחצי האחרונים. והזמן שחלף מהדהד בלבי את שמך עם כל פעימה.
את בדמי.
לפני 17 שנים. 10 בפברואר 2007 בשעה 21:22