לפני חמש שנים אובחנתי כחולה בסכרת. תמיד אמרתי שבגיל 35 אכנס להיריון, אבל כשהלכתי לבדיקות כהכנה להיריון גילו אצלי את המחלה. הודיעו לי שלא רק שאסכן את עצמי - אסכן גם את התינוק שלי. תוכניות ההיריון נגנזו. אני בחיים לא אסכן ילד ובטח שלא את שלי. מאז אני שונאת את המחלה הזו.
ביומיום אני כמעט שלא מרגישה אותה. אני מאוזנת ואפילו לא זקוקה לתרופות. אבל בימים בהם אני לא אוכלת בשעות סדירות ומלווה את אי האכילה בפעילות מאומצת ובמתח - יש ישר נפילת סוכר.
וזו הרגשה מסריחה.
אם אני תופסת את זה בזמן, אז לא נורא. מקסימום יש תחושה של חולשה בשרירים. אבל כשאני לא תופסת את זה בזמן - כמו היום, אני נכנסת לבלאק אאוט.
כל הגוף מתחיל לכאוב, אני מתחילה להזיע מהחום שעולה בגוף, השרירים מתכווצים והתחושה היא שאם אעמוד במצב כזה זה יכאב בטירוף. המרחק מהספה למקרר מרגיש פתאום כמו קילומטרים של הליכה.
אבל הכי גרוע זה שהמוח מפסיק לתפקד ואי אפשר לחשוב בצורה הגיונית.
הערב זה קרה לי אצל אהובתי. ביום רגיל אני הרי יודעת שאני יכולה לגשת למקרר ולקחת מה שארצה. אני גם יודעת שאני יכולה לבקש שיכינו לי אם בא לי להתפנק או פשוט לומר שאני בנפילה ומיד אהובתי תעזור לי. אבל בתוך נפילת הסוכר שהייתה, כל מה שהיה לי בראש זה שהיא חולה בשפעת ושאני רוצה לפנות את הבית שלה ממני כדי לתת לה זמן של שקט עם האיש שלה. איפה שהוא ידעתי שמה שאני צריכה לעשות זה לקום ולגשת למקרר כדי לאכול משהו, או לבקש שיביאו לי, אבל העיקשות חסרת ההגיון שנכנסים אליה בהתקף אמרה לי רק "קומי כבר הביתה".
לפחות רבע שעה בהיתי בטלביזיה, שותה את הקפה שלי ומנסה לקום. ואני לא יכולה. בהגיון ידעתי שאם אעלה במצב כזה על האופנוע אגמור את הערב בתאונה. אבל מאבדים את ההגיון וגם אם חושבים, לא יודעים איזו מחשבה היא הנכונה במצב כזה. הכול מבולבל.
אהובתי שאלה אותי כמה פעמים אם אני בסדר. אמרתי שכן והמשכתי לספור שלוש ארבע ו... בניסיון לקום וללכת. שוב היא שאלה אם אני בסדר, אמרה שנראה שאני בנפילה ושיש שוקולד במקרר. כל צעד בדרך אליו הרגיש כמו הליכה על הסכינים שבסיפור על בת הים הקטנה. אבל סוף סוף שוקולד.
בתוך שניות מרגישים בהקלה. ידעתי שאני עדיין בנפילת סוכר אבל המוח חזר לתפקד חלקית והשרירים הפסיקו להתכווץ. סוף סוף יכולתי לקום, לדבר שוב בצורה הגיונית, ולנסוע הביתה.
הבעייה עם אכילת שוקולד היא שהוא מעניק הקלה רגעית אבל היא חולפת במהירות. עד למטבח שלי שוב הייתי בנפילה אבל הצלחתי להכין לי כריך שעצר את הנפילה.
עכשיו אני סתם תשושה ועוד כואב לי מההתכווצויות שהיו. זה קצת מרגיש כאילו אני אחרי שבוע של שפעת קשה 😄
אני פשוט שונאת את המחלה הזו. אני אמורה לעבוד עוד הלילה אבל כואב ותשוש לי מדי. נראה לי שאשן שעה על הספה ואז אנסה לעבוד.
סתם באסה.
לפני 17 שנים. 6 במרץ 2007 בשעה 20:46
