זה היה יום מתיש רגשית. יותר מדי שיחות עם בני משפחה קרובים.
שיחות לעומק שהעלו המון תחושות שהודחקו.
תכננתי לעבוד היום אבל איכשהו מצאתי את עצמי עם ראש מרוקן אחרי שיחה של שלוש שעות עם אחי ושיחה של עוד חצי שעה עם אחותי. אמא שלי הייתה כבר הכסף הקל, איתה זה נמשך חמש דקות (היא הייתה באמצע הקרנת סדרה שהיא אוהבת).
**
אתמול בארוחה פינטזתי עם אמא שלי על מה שאני הולכת לעשות עם הכסף שהיום הייתי אמורה להרוויח בלוטו. פעמיים בשנה בערך אני ממלאה טפסים. עוד לא בדקתי אם אני גם מיליונרית או שנשארתי רק אני.
**
אהובתי,
אני הכי רוצה להניח עכשיו את הראש שלי על הכתף שלך ולעצום עיניים אל הריח שלך. אני הכי רוצה שאת תניחי את הראש שלך על הכתף שלי ושתעצמי את העיניים שלך אל השקט והשלווה שהכתף והחיבוק שלי רוצים לתת לך. אני הכי רוצה שננוח עכשיו זו אצל זו, בשקט ובאהבה, בידיעת הבטחון שאנחנו יכולות להעניק זו לזו.
**
ציירתי לך פעם פרח שאף פעם לא ייבול. כשעצוב לי אני מסתכלת בו תלוי מולי בסלון. הוא ניצב לבד בין גלי הים שעוטפים אותו מסביב. הוא מבטיח ימים של שקט.
**
ב-21/6 שיריינת לך את את הערב להסתובבות איתי. באותו הערב אחי יתחתן ואת ואני לא נהיה שם. השיחה איתו היום הייתה על החתונה ועל זה שאבא שלו, האנס, יהיה בה.
בגילוי עריות, כל המשפחה הופכת לקורבן של האנס ושל האונס. שום דבר ושום אירוע לא טבעיים יותר ואפילו מי שעוד לא נולדו כשזה קרה, נאלצים להתמודד עם הסוד שהופך לצעקה.
ניצחתי אותו בתוכי, אני כבר לא פוחדת מהנבלה, אבל הוא עדיין חלק מחיי בעצם ההמנעות שלי מהגעה לחתונה של אחי הקטן בגללו.
אני עייפה מקיומו של החלאה הזה בחיי בניגוד לרצוני. שוב בניגוד לרצוני.
**
אני כל כך עייפה אהובתי. מחר אני אקום ליום חדש של עבודה ואחר כך אראה אותך. אני לא רוצה לחשוב על החתונה שלו, לא רוצה להתעסק יותר במה שמכאיב לי.
היום השיחות שלנו היו קטועות. אני לא חושבת שהצלחתי לחבר יותר מדי מחשבות יחד. מחר אתנער ואתרכז בהפקת האירוע שאני מארגנת יומיים לפני החתונה. צריך להפסיק להתייחס לאירוע כאל משהו שקורה יומיים לפני החתונה. צריך להפסיק להתייחס לקיומה של החתונה. פשוט להדחיק קצת עד שהיא תעבור.
אני רוצה להתרכז בטוב שיש לי בחיים - בך. אני רוצה להביא טוב לחיים שלך. את בת הזוג שלי. אני רוצה להיות לך לנחמה שאת יודעת להיות לי. אני רוצה לשמח אותך ושאת תשמחי אותי. אני רוצה לאהוב אותך הכי מקרוב ולדעת שיש דברים שאנחנו לא יכולים לבחור כמו משפחה, אבל לדעת שהבחירה הכי משמעותית ונכונה שעשיתי בעשור האחרון היא את.
אני אוהבת אותך אשתי.
לפני 17 שנים. 19 במאי 2007 בשעה 21:29