לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לחיות ולמות באותה נשימה

שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.
הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....
לפני 16 שנים. יום שני, 22 ביוני 2009 בשעה 11:09

כן, את שם בצד השני של המילים, תמשיכי לשקר לעצמך.
תמשיכי לשכנע את עצמך שאולי הוא בכל זאת מרגיש משהו, שאולי, אולי אם תתאמצי מספיק, אם תנסי, תפרצי את הגבולות שקבעת לך, תלכי עוד צעד בכיוון שקשה לך, תוותרי על הצורך, תמחקי את הרצון, תתני לו את הכל, תכאבי בשבילו, (את כל כך שונאת כאב אבל בשבילו את תכאבי כל נשימה מחדש), שאולי... אם תהיי מושלמת, ככל שהדבר ניתן, את תהיי שלו באמת, שלו כי הוא רוצה אותך שם, שלו כי הוא בחר בך, שלו כי הוא יודע שאין לך קיום בלעדיו והוא רוצה אותך קיימת, כבר לא תהיי רק חפץ לשימוש אחת ל....לא תהיי חסרת משמעות.

אז תמשיכי.... בדרך כלל כשאת משקרת לעצמך מספיק את מאמינה בסוף.

תמשיכי לשקר לעצמך ילדה, עוד יום ועוד אחד, עד שלא תשאר לך אמת...

עכשיו יש אמת????

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י