בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לחיות ולמות באותה נשימה

שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.
הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....
לפני 14 שנים. 23 בפברואר 2010 בשעה 7:36

"בוקר אור ערכת עינוג אישית שלי"....

זה מחמם לי את הלב!!!!

לפני 14 שנים. 22 בפברואר 2010 בשעה 7:18

תודה

לפני 14 שנים. 7 בינואר 2010 בשעה 12:53

הייתה ביננו הבנה מוחלטת, הוא דרש שאפסיק לעשן, אני קיבלתי את דבריו כתורה מסיניי, הפסקתי.
תקופה ארוכה מאוד עמדתי בהבטחה שלי שלא לעשן, מודה ומתוודה, כשעישנו לידי עצמתי עיניים והשתדלתי להסניף לתוכי לעומק את הריח המופלא של הסיגרייה המתכלה במאפרה.... אבל לעשן ממש לא.

היום בבוקר פתאום תקף אותי החשק, אז בלי לחשוב פעמיים, ניגשתי לבוס הנרקומן שלי וביקשתי סיגרייה של בוקר, הוא היה קצת מופתע כי מאז שאנחנו עובדים יחד מעולם לא ראה אותי מעשנת, אבל חלק בשמחה. (הוא בטח יקזז לי את זה מהמשכורת הקמצן).
יצאתי מחוץ למשרד, והדלקתי את השטן הקטן שמוללתי בין האצבעות.
שאכטה ראשונה - סחרחורת.
שאכטה שנייה - בחילה.
שאכטה שלישית - גועל נפש מוחלט בכל הגוף - זרקתי אותה....
אחר כך הרגשתי רע עם זה, גם בגלל שהסיגרייה עשתה לי רע וגם בגלל שהפרתי הבטחה.
במהלך היום דיברנו על כל מיני עניינים שביני לבינו ואני, כהרגלי בקודש (הרגלי המחורבן יש לציין), דחיתי את החשיפה על ההפרה הבוטה של ההנחיה שלו עוד ועוד.
בסוף... אזרתי אומץ וסיפרתי לו.

היה ברור לי שהוא יכעס עלי, אני יודעת גם שהכעס שלו מוצדק. הוא דואג לי, לשלומי, לבריאות הרופפת גם ככה שלי, ואני, סתם ככה, בלי מחשבה - פשוט הפרתי הבטחה.
עכשיו הוא כועס עלי, ובצדק, ואם יש משהו שאני שונאת זה שהוא כועס עלי, שונאת להרגיש שאכזבתי, שונאת לדעת שהוא מאוכזב.
עכשיו אין לי הרבה מה לעשות עם השטות הזו שעשיתי רק כי לא חשבתי, ובראש מהדהד לי כל הזמן המשפט הכל כך נכון שלו - "כשאת חושבת לבד ומחליטה לבד - דברים רעים קורים"... כמה שהוא צודק.
למרות שביקשתי סליחה שוב ושוב ברור לי שהסיפור הזה עדיין לא נגמר.
אני מצטערת שהפרתי את ההבטחה שנתתי לך, אני מצטערת שלא סיפרתי לך מיד כשזה קרה, ויותר מזה אני מצטערת שלא סיפרתי לך מייד כשהרגשתי צורך לעשן את הסיגרייה הארורה הזו, כי כמו שאמרת היית ממסמס לי את הצורך הזה מייד.
אז אני באמת לא יודעת איך לבקש יותר סליחה ושתבין שאני באמת מצטערת, כי יש לי תחושה שאתה לא מבין כמה אני מצטערת ומתחרטת על מה שעשיתי.
אבל אני באמת באמת מצטערת.
ואני מקווה שאתה מבין שאני מצטערת ולא סתם אומרת את זה.

אני

לפני 14 שנים. 19 בנובמבר 2009 בשעה 10:40

ילד מתעורר בי
ילד בי קם
ילד מתרוצץ
עכשיו הוא פה, עכשיו הוא שם
מישהו חופר בי
בכפית קהה
מישהו דוקר בי
בסכין חדה
מישהו מושך בי
לכוון אחד
שני רוצה בי
במקום אחר
מישהו ביחד
אחר נותר לבד
שלישי עכשיו בורח
רביעי נותר בדד
עם מחשבה של איש אחד.
מישהו צורח
מישהו שותק
מישהו קשקש בי
אחר עכשיו מוחק
ילד מתרוצץ בי
מכה, כועס, זועם
אחר עם מוח מלוכלך
בי מחשבות זימה רוקם
יש בי איש טיפש
ויש בי איש חכם
ויש בי איש עצוב
והוא כל העולם.
יש בי דלת
יש בי גם חלון
גופה זרוקה התוך תוכי
עליה אות קלון.
יש בי דרמה
וטרגדיה
וקומדיה – חוש משחק,
בתוך עורקיי גלון קפה
טחון בעובי דק.
ויש בי ניקוטין
וקפאין
ו LSD
וקוקאין.
יש בי שיר
ויש בי גם סיפור
ויש בי הצגה
וריח של בחור.
וכל כולי, זרימה ארוכה וקולחת
חדה ובלתי פוסקת
של אלכוהול ושל כתיבה
אה כן, וגם לבכות מאוד בשקט.
מישהו דועך בי
מישהו צועק בי
מישהו נושם בי גם.
ויש בי איש עצוב
והוא כל העולם...
בתוך תוכי
יקום שלם קיים.

לפני 14 שנים. 11 בנובמבר 2009 בשעה 10:16

ישנתי כמו תינוקת

שנים כבר לא ישנתי כל כך עמוק, רגוע, שלוה מתוקה...

תודה

לפני 14 שנים. 10 בנובמבר 2009 בשעה 9:48

שוכבת עירומה, על הצד, מקופלת ומכורבלת לתוך עצמי, כמו שאתה רוצה, כמו שאתה אוהב לראות אותי, מלאה פחדים, ועם זאת שלווה, שלמה.

אני מרגישה אותך, אין כאב היום, היום אתה שומר, מלטף, לוחש לי מילים של שייכות, היום אתה מגן על הרכוש שלך.

אני מרגישה אותן באות, דמעות חמות, שוטפות אותי, מנקות...

אני מרגישה אותך עוטף

אני מרגישה... ואתה?

לפני 14 שנים. 9 בנובמבר 2009 בשעה 12:18

לפעמים אני מרגישה שאתה נעלם לי, בין כל המילים המסובכות, בין כל הדמעות המיותרות, בין האנשים.

לפעמים אני מרגישה שאני נעלמת לך, בין כל הרצונות והדרישות, בין החיבוק לסטירה, בין הראש ללב.

לפעמים אני מרגישה

לפעמים אני

רק לפעמים

לפני 14 שנים. 9 בנובמבר 2009 בשעה 8:46

http://www.youtube.com/watch?v=0xaz6vtcvPI

לפני 14 שנים. 8 בנובמבר 2009 בשעה 13:30

20 סיבות למה אני אוהבת אותך

כי אכפת לך
כי אתה דואג לי
כי אתה שומר עלי - בעיקר מעצמי
כי אתה תמיד שם כשאני צריכה
כי אתה תמיד מצליח להחזיק אותי רגע לפני שאני נופלת
כי הצלחת לרפא את כל הפצעים של העבר
כי אתה חושב שאני מיוחדת
כי אתה מאמין בי
כי אתה גורם לי להאמין בעצמי
כי אתה מרשה לי לאהוב את עצמי ולא מנסה לגרום לי להרגיש קטנה
כי אתה מרשה לי להרגיש קטנה - מולך
כי אתה אוהב להכאיב לי כמו שאני אוהבת לכאוב בשבילך
כי אתה בנית לך בית בתוך הלב שלי
כי נתת לי לגור בבית הזה שבנית לך בתוך הלב שלי
כי אתה תמיד מזכיר לי מי הייתי לפנייך
כי אתה תמיד דואג להסביר לי איפה טעיתי ואיך לתקן
כי אתה יודע איפה כואב לי גם כשאתה בצד השני של העולם
כי המגע של היד שלך על עור הפנים שלי הוא תגלית כל פעם מחדש
כי אתה פשוט אתה, בלי משחקים, בלי מנירות, בלי מניפולציות.

כי אתך זה לא בגלל שאני חייבת, כי אתך זה רק בגלל שאני רוצה
כי אתך זה רק בגלל שאני אוהבת

לפני 14 שנים. 5 בנובמבר 2009 בשעה 13:48

לפעמים אני משתגעת, אולי כי אני מתגעגעת, אולי כי פשוט אני לא ברורה לעצמי