ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לחיות ולמות באותה נשימה

שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.
הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....
לפני 17 שנים. יום שני, 9 בנובמבר 2009 בשעה 9:18

לפעמים אני מרגישה שאתה נעלם לי, בין כל המילים המסובכות, בין כל הדמעות המיותרות, בין האנשים.

לפעמים אני מרגישה שאני נעלמת לך, בין כל הרצונות והדרישות, בין החיבוק לסטירה, בין הראש ללב.

לפעמים אני מרגישה

לפעמים אני

רק לפעמים


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י