סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לחיות ולמות באותה נשימה

שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.
הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....
לפני 15 שנים. 10 בנובמבר 2009 בשעה 9:48

שוכבת עירומה, על הצד, מקופלת ומכורבלת לתוך עצמי, כמו שאתה רוצה, כמו שאתה אוהב לראות אותי, מלאה פחדים, ועם זאת שלווה, שלמה.

אני מרגישה אותך, אין כאב היום, היום אתה שומר, מלטף, לוחש לי מילים של שייכות, היום אתה מגן על הרכוש שלך.

אני מרגישה אותן באות, דמעות חמות, שוטפות אותי, מנקות...

אני מרגישה אותך עוטף

אני מרגישה... ואתה?


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י