סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לחיות ולמות באותה נשימה

שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.
הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....
לפני 15 שנים. 19 בנובמבר 2009 בשעה 10:40

ילד מתעורר בי
ילד בי קם
ילד מתרוצץ
עכשיו הוא פה, עכשיו הוא שם
מישהו חופר בי
בכפית קהה
מישהו דוקר בי
בסכין חדה
מישהו מושך בי
לכוון אחד
שני רוצה בי
במקום אחר
מישהו ביחד
אחר נותר לבד
שלישי עכשיו בורח
רביעי נותר בדד
עם מחשבה של איש אחד.
מישהו צורח
מישהו שותק
מישהו קשקש בי
אחר עכשיו מוחק
ילד מתרוצץ בי
מכה, כועס, זועם
אחר עם מוח מלוכלך
בי מחשבות זימה רוקם
יש בי איש טיפש
ויש בי איש חכם
ויש בי איש עצוב
והוא כל העולם.
יש בי דלת
יש בי גם חלון
גופה זרוקה התוך תוכי
עליה אות קלון.
יש בי דרמה
וטרגדיה
וקומדיה – חוש משחק,
בתוך עורקיי גלון קפה
טחון בעובי דק.
ויש בי ניקוטין
וקפאין
ו LSD
וקוקאין.
יש בי שיר
ויש בי גם סיפור
ויש בי הצגה
וריח של בחור.
וכל כולי, זרימה ארוכה וקולחת
חדה ובלתי פוסקת
של אלכוהול ושל כתיבה
אה כן, וגם לבכות מאוד בשקט.
מישהו דועך בי
מישהו צועק בי
מישהו נושם בי גם.
ויש בי איש עצוב
והוא כל העולם...
בתוך תוכי
יקום שלם קיים.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י