לחיות ולמות באותה נשימה

הייתה ביננו הבנה מוחלטת, הוא דרש שאפסיק לעשן, אני קיבלתי את דבריו כתורה מסיניי, הפסקתי.
תקופה ארוכה מאוד עמדתי בהבטחה שלי שלא לעשן, מודה ומתוודה, כשעישנו לידי עצמתי עיניים והשתדלתי להסניף לתוכי לעומק את הריח המופלא של הסיגרייה המתכלה במאפרה.... אבל לעשן ממש לא.

היום בבוקר פתאום תקף אותי החשק, אז בלי לחשוב פעמיים, ניגשתי לבוס הנרקומן שלי וביקשתי סיגרייה של בוקר, הוא היה קצת מופתע כי מאז שאנחנו עובדים יחד מעולם לא ראה אותי מעשנת, אבל חלק בשמחה. (הוא בטח יקזז לי את זה מהמשכורת הקמצן).
יצאתי מחוץ למשרד, והדלקתי את השטן הקטן שמוללתי בין האצבעות.
שאכטה ראשונה - סחרחורת.
שאכטה שנייה - בחילה.
שאכטה שלישית - גועל נפש מוחלט בכל הגוף - זרקתי אותה....
אחר כך הרגשתי רע עם זה, גם בגלל שהסיגרייה עשתה לי רע וגם בגלל שהפרתי הבטחה.
במהלך היום דיברנו על כל מיני עניינים שביני לבינו ואני, כהרגלי בקודש (הרגלי המחורבן יש לציין), דחיתי את החשיפה על ההפרה הבוטה של ההנחיה שלו עוד ועוד.
בסוף... אזרתי אומץ וסיפרתי לו.

היה ברור לי שהוא יכעס עלי, אני יודעת גם שהכעס שלו מוצדק. הוא דואג לי, לשלומי, לבריאות הרופפת גם ככה שלי, ואני, סתם ככה, בלי מחשבה - פשוט הפרתי הבטחה.
עכשיו הוא כועס עלי, ובצדק, ואם יש משהו שאני שונאת זה שהוא כועס עלי, שונאת להרגיש שאכזבתי, שונאת לדעת שהוא מאוכזב.
עכשיו אין לי הרבה מה לעשות עם השטות הזו שעשיתי רק כי לא חשבתי, ובראש מהדהד לי כל הזמן המשפט הכל כך נכון שלו - "כשאת חושבת לבד ומחליטה לבד - דברים רעים קורים"... כמה שהוא צודק.
למרות שביקשתי סליחה שוב ושוב ברור לי שהסיפור הזה עדיין לא נגמר.
אני מצטערת שהפרתי את ההבטחה שנתתי לך, אני מצטערת שלא סיפרתי לך מיד כשזה קרה, ויותר מזה אני מצטערת שלא סיפרתי לך מייד כשהרגשתי צורך לעשן את הסיגרייה הארורה הזו, כי כמו שאמרת היית ממסמס לי את הצורך הזה מייד.
אז אני באמת לא יודעת איך לבקש יותר סליחה ושתבין שאני באמת מצטערת, כי יש לי תחושה שאתה לא מבין כמה אני מצטערת ומתחרטת על מה שעשיתי.
אבל אני באמת באמת מצטערת.
ואני מקווה שאתה מבין שאני מצטערת ולא סתם אומרת את זה.

אני