שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

לחיות ולמות באותה נשימה

שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.
הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....
לפני 15 שנים. 21 בספטמבר 2009 בשעה 8:20

החלטות לשנה החדשה - נראה כמה אני כבר אעמוד בהן.

* לא לראות יותר חדשות - יש לי מספיק רע משלי בחיים - אין לי מה להתעסק גם בשל אנשים אחרים.
* לא לבכות יותר מפעם בשבוע - בכי עושה לי כאב ראש - והזכות להכאיב לי כבר לא שלי מזמן.
* לא לצעוק יותר על הילדים - כי בטח לא מגיע להם לספוג ממני את הכעס והתסכול.
* לשכוח את כל מה שחשבתי שאני יודעת או מכירה או מבינה לגבי העולם הזה - כי הוא ילמד אותי לנשום מחדש - הוא הבטיח ואני מאמינה.
* להיות טובה יותר - בשבילו, רגועה יותר - בגללו,רגישה לסביבה יותר - בזכותו, לאהוב את עצמי הרבה יותר - בשבילי!!!

אני די שונאת את סופי השבוע והחגים מאז שאנחנו בקשר, לאור ההחלטה הלא מוחלטת שלנו שאנחנו לא מדברים בהם - משפחה וכאלה....


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י