דאדי דום menatl

שאני מחכה שיגמרו כבר...

אולי זה בגלל שאני כלוא בתוך עצמי

או שבקרוב מאוד מזדקן בעוד שנה.  

אבל זה מה שאני מרגיש היום.הולך להיות כבד 

יום קליל ושמח לכולם

אבל השיר הזה קפץ לי לראש.

יש לי משפחה אוהבת,הורים מושלמים ועדיין מתחבר לשיר הזה....

אולי מכורח החיים.... מי יודע

אולי זה המלחמות שבי עם עצמי והתהיות שלי על עצמי

אבל אני מתגעגע לעבר שלי

לשקט שהיה לי

לנשלטות שלי,כל אחת בדרכה,כל אחת בתקופתה

כמה שקט ורוגע...

מתגעגע...

השאלה אם אני אמצא את אותו שקט שוב.

את הגורה הקטנה הזו שתסתכל עליי ותתמלא בביטחון.שתהיה שלי,שאוביל ואכוון.שתהיה שלי ורק שלי....

איך לעזאזל מתמודדים עם זה עכשיו

גם אין דרך להוציא את זה כמו שצריך...

באסה

אם אין על מה לפרוק....

אני הולך להוציא את התסכול שלי על משקולות

לפחות יצא מזה משהו בסוף 

שהחיה בתוכי תופיע שוב

כי אז...הרעב יעלה והצורך יגבר 

ולצערי אני מתחיל להרגיש את זה

יש ביקוש מטורף והיצע נמוך מאוד

והכוונה היא לנשלטות אמיתיות ולא מאלה שהן נשלטות פנטזיה 

מעניין אם קיימת עוד פיסת נדלן טובה בחוץ 

יש שני סוגי עירום

אחד מהם קשה הרבה יותר מהשני

העירום הגופני-צריך להיות אמיצה מעט כדי לבצע

עירום מנטאלי-זה העירום ששם דרוש האומץ האמיתי

ככה גם "ענישה" מבחינתי

ענישה גופנית זה כאב של אותו רגע ואז עמום

 כשזה משולב עם השלכה מסויימת זה תמיד עוצממתי יותר ומלמד יותר.

ענישה ע"מ להכאיב זה סאדיסטיות נטו

ענישה עם סיבה זה כבר ללמד

כנ"ל העונג...

מסכימים? או לדעתכם אני טועה

מתי החלון הזה היה פתוח אצלך

מתי באמת נתת למישהו להסתכל לך עמוק בנפש

עד כמה את מפחדת מהנפש של עצמך

וכמה באמת את רוצה שיגעו בנפש שלך

לתת למישהו לגעת בנפש זה דורש אומץ גדול ורצון

חוויתי את זה כמה פעמים בודדות וזה היה מדהים

זה החיבור האמיתי... זהמה שאני מייחל לעצמי.

הלוואי וזה עוד קיים.אותה אחת שתיתן לי לגעת לה בנפש ובראש.

כי אחר כך...הכל מגיע בצורה טבעית