לפני 8 חודשים. 19 במרץ 2024 בשעה 9:38
הגיוני שהאגרסיביות שלי רק עלתה?
לך תעבוד אחרי לילה כזה....
here come the beast
good luck to all
דאדי דום menatl
ברוכים הבאים לברדק שקורה אצלי בראש....אם מנטאלי,אז עד הסוף....אז לפעמים זה יהיה מטלטל,לפעמים יגרום לחשוב.
אבל,זה יגרום להתמודד עם עצמי
והכותרת....מגדירה אותי,יש בי את הדום. את הדאדי
אבל בשניהם....מנטאלי בפול גז
לפני 8 חודשים. 19 במרץ 2024 בשעה 0:57
למה בשעה כזו הדבר שאני צריך הוא סשן אגרסיבי,מלוכלך.חזק
צריך להוציא את זה החוצה,החיה שבי רוצה לפרוץ ,להשתחרר
הרבה זמן שלא הייתי וריסנתי אותה.אני צריך את זה
מלוכלך, חזק ,אגרסיב י,פסיכי
ואז להיטען לעוד תקופה או עד שאמצא את אותה גורה/ילדה .
אבל בתאכלס,מי תרצה סשן כזה...לא חושב שיש מתנדבות ....
נ.ב
המצב רוח שלי כמו המזג אוויר עכשיו,קרבי
לפני 8 חודשים. 2 במרץ 2024 בשעה 2:08
לא ברור למה אני ער...
אבל חלאס מחשבות,צריך שקט כדי לכבות את הראש ולישון.
צריך צעצוע לשחק בו לפני שינה....
לפני 8 חודשים. 29 בפברואר 2024 בשעה 18:34
הולך וחוזר...
לא באמת מצליח ללכת,אולי הולך לנשום או לפחות לנסות וחוזר לכאן חזרה....
באופן מוזר הכלוב הוא מקום "נוח"...שליו במידה שפה אןלי יכולים להבין את הצורך,את הרצונות.
הצורך הזה לא נעלם,הוא בועט תמיד,הרעב גודל פשוט...
וכרגע,הרעב מתחיל שוב,לגורה קטנה,ילדונת שתסתכל עליי מלמטה ותחכה בסבלנות והערצה לציווי הבא.
זו שתחכה כמה זמן שצריך בכל מצב שצריך גם אם קשה,כזו...שאלמד ואפתח,אבנה אותה למידות שלי...
זו שתהיה הקטנה שלי ימהרצון להיות שם,אבל רצון אמיתי...
איפה את מתחבאת ילדה קטנה....אבא צריך אותך קרוב...
אז תני סימן.
סופש נעים לכולם
לפני 9 חודשים. 11 בפברואר 2024 בשעה 6:31
נראה לי שזה השיר שאני הכי מזדהה איתו ועם המילים שלו כבר תקופה ארוכה...
סוג של התחלת הסוף אצלי....לפחות ככה זה מרגיש.
המלחמות הבלתי פוסקות בין הראש ללב...
הלוואי שיהיה שלום בינהם כבר כי זו מלחמה אכזרית
לפני 9 חודשים. 10 בפברואר 2024 בשעה 0:19
זה קורה לי הרבה בתקופה האחרונה.
במיוחד עכשיו שלא ברור איך אבל...נדבקתי בקורונה,שוב.
אז בכלל אי אפשר לישון,הגוף כואב...אבל הבעיה הקשה יותר זה הראש
הראש חושב....וחושב המון.....דברים שרצים לי בראש לא נותנים לי מנוחה.
אני נמצא במקום שאני חייב שקט.חייב למצוא אותו.ולהגיע להחלטות שהן גורליית מבחינתי.
להשלים עם דברים...גם אם הם כואבים ולא ממש רוצים להשלים איתם.
אז הראש עובד...לא מפסיק...הלוואי ואמצא את השקט.
אמרתי פעם שלילות לבנים זה כשהנפש סובלת,שאין שקט
אז עכשיו קצת עצוב....
לפני 9 חודשים. 3 בפברואר 2024 בשעה 9:43
ככל שאני מסתכל לאנשים בעיניים....
במיוחד כאלה שלא עמדו בהבטחות שלהם...
וכמו שרשמתי בפרופיל,המון אנשים מאחורי מלא מסכות...
אז אני מגיע למסקנה של the unfogiven
נגמר לי מלאי הסליחות.....
לפני 9 חודשים. 1 בפברואר 2024 בשעה 16:39
and nothing else metters
לפני 9 חודשים. 28 בינואר 2024 בשעה 17:48
את הגיטרה שלי,אני פורט בך בהנאה את כל רצונותי.
יודע להוציא ממך כל צליל שארצה.יודעת שהצלילים שיוצאים ממך ערבים לאוזניי...
אני פורט בך בגוף ובנפש,יודע שכשאני מנגן בך,הצלילים שלך מופלאים,נעימים....
לפעמים כאלה שלא הוצאת מעולם...
לפעמים את תהיי גיטרה אקוסטית,נעימה לאוזן,עדינה,מלודית
לפעמים גיטרה חשמלית שאז את תייללי ותצווחי עד פורקן
שכל האגרסיות יצאו ממך.
ונשארה הגיטרה האחרונה...גיטרה בס....שאלה ההדים שתרגישי אחרי הכל....אותו כיסוי מהדהד שנותן את הארומה.
הלוואי שאמצא אותך גיטרה מיוחדת שלי,שאוכל לפרוט בכול,במחשבה,תשוקות,להגיע לצלילים הכי עמוקים.
עד אז...אצטרך להתמודד עם רעשי רק,חלקם נעימים וחלקם פחות....
מחכה לפרוט עלייך גיטרה מיוחדת שלי....
רק תגיעי,שאכתוב את המנגינה לשנינו
לפני 9 חודשים. 25 בינואר 2024 בשעה 3:58
אני חושב שהשיר הזה מסכם את כל המחשבות שלי ביני לבין עצמי בצורה מושלמת.
בין ההגיון לטירוף,בין החיה לבין ההכלה,בין הכאב לאפטר.בין הרעב בראש למציאות....
כלכך מדוייק...
כנראה שזה מונולוג עצמי שלא יגמר בחיים,אולי עד שאמצא את השקט שוב,ועד אז....הכלה של עצמי עם עצמי
אריק-ההגיון
הילד-הרעב,הצורך,ה"חיה"
מעניין מתי אמצא את השקט המיוחל....את הגורה...הילדה....הקטנה..