בשעה שהאלים מתו, נהייתי אדם

כשיהיה לי זמן,
אקלף מגופי בסכין לוהטת
את שאריות החורף הקפוא.

אולי אפצע את עורי
ואצרוב בו סימני כיעור,
כמו בכתף כושי

אולי אתקע את הסכין עמוק בכף רגלי
רגל שיש ואהיה כאכילס
אוכל אדם
(היכן את פוליכסני אחותי, שמעתי שאמא התאבדה, קפצה לים בעוד עירנו עולה באש)

אולי אערוף את ראשי ואהיה לטורסו
אפולו
אפולו
אל גופי תכמהו

כי מה שהיה פעם שלג הוא עכשיו קרח, בא אביב, רק אחתוך עם הסכין את הקרח
ואחתוך את לשוני.
לשון אבן.