הגעתי לדירתה המוכרת לי כל כך יחד עם ה"דוגמנית" שדי התרגשה. הצלף בי פתחה את הדלת בתלבושת של תלמידת בית ספר, חצאית משובצת וחולצה. קיללתי לעצמי בשקט, היא ידעה מה מדליק אותי וכנראה שרצתה אותי דלוק. היא אף פעם לא מפסיקה לנהל את העולם שמסביבה, חשבתי, ותהיתי איך מתמודד עם זה הפרופסור. הוא קיבל אותנו בלחיצות ידיים. דוגמנית ההצלפות הסתכלה סביבה בהלם. הדירה הזו לא דמתה לשום צימר בו ביקרנו בעבר. אחרי שיחה סתמית קצרה, העברתי הילוך ביקשתי משתי הבנות לשכב עירומות בשני צידי המיטה. שתיהן התפשטו בשקט ונשכבו. אני אדגים על הדוגמנית ואתה תחזור על כל מכה באותה עוצמה על ישבנה של צלפי, אמרתי לפרופסור.
התחלתי כמובן בחימום איטי כהרגלי, שהלך והתחזק. מאה בכל צד ישבן. הבטתי בפרופסור שהתרכז בישבן שלפניו. זה נראה שהוא נהנה. המשכתי עם מה שהוא הכיר, חגורה. ושוב הוא הצליף, כשהוא מגיב בהצלפה שלו על כל אחת שלי. שתי ההצלפות לוו בקול שהשמיעה כל אחת מהבנות. כל אחת בתורה, כל אחת בצליל האופייני לה, זו גנחה וזו צעקה קלות. הישבנים קיבלו גוון אדום. הגיע זמן הקיינים.
אחזתי בקיין די עבה ונתתי בידיו קיין קל וגמיש יותר. כל עוד הצלפתי חלש, הוא הצליף מיד אחרי. התחלתי להצליף חזק יותר, והוא לא. ושוב הגברתי את העוצמה ושוב הוא לא.
מה עכשיו, חשבתי. ישבנה של הדוגמנית כבר הציג פסי קיין בולטים בעוד שישבנה של צלפי היה אדום וללא סימני קיין כלל...חשבתי להחליף עימו מקום - אבל הרי הבטחתי לו שלא אצליף בה יותר. ואז צצה לי ההארה. "בוא לכאן" אמרתי לו. אולי בישבנה של הדוגמנית יקל עליו להצליף, חשבתי. וזה עבד. "תן לה תריסר, ואת סופרת בקול רם" אמרתי להם. והוא הצליף. "יותר חזק" קראתי והוא הצליף. ברגע מסויים נתתי בידיו את הקיין העבה יותר וכששמעתי את הכאב בקולה של הדוגמנית, ידעתי שהצלחתי. יש בו את זה, הוא רק חייב להפסיק ולרחם על האישה שאהב, כי היא הרי רוצה את זה. הוא סיים את התריסר והביט בי. היה ניצוץ בעיניו.
"תגידי לו מה את רוצה צלפי".
"עכשיו תורי פרופסור שלי" אמרה בקול רך "עשה את זה לפני שתתקרר, באותה העוצמה".
כשסיים בלטו על ישבנה של צלפי סימני הקיין במלוא יופים, הלא מבינים יגידו כיעורם.
חיבקנו את הבנות בחום, גם זה חלק מה"שיעור".
נפרדתי מצלפי ברגשות מעורבים. שנים רבות חלפו מאז סימנתי את ישבנה לראשונה. אומנם היו הפסקות לא מעטות בדרך, אבל הפעם חשתי, שזו הייתה הפעם האחרונה.
השמחה שחשתי מכך שהאישה המופלאה הזו זכתה בדיוק למה שרצתה התערבה בעצב הפרידה. צלפי כנראה הרגישה בזה.
"להתראות חבר אהוב," אמרה, "אנחנו כנראה לא נתראה עד הטיסה שלנו לארה"ב, אבל כשתגיע לשם תהיה אורח רצוי אצלנו.
זהו, המסך ירד.
(אין המשך) :(
