היחס המספרי בין גברים לנשים בכלוב, נוטה לגמרי לטובת הגברים. זאת אומרת לרעתם.
על כל אישה מעניינת יש לפחות עשרה גברים מעוניינים. יתרון מספרי בולט לגברים שעומד דווקא לרעתם.
וחלק לא מבוטל מאותן הנשים כותב בסעיף גבולות - "נשואים".
יש צדק בגבול הזה, בין אם אני אוהב אותו ובין אם לא. חגים, ערבים, בילוי לילות משותפים...כל זה קוסם לרווקה, ולרוב, בלתי אפשרי לגבר הנשוי.
אז נשארות בעיקר נשים נשואות בעצמן, שמחפשות ממש כמו הגבר הנשוי, את הניצוץ או הקינק - אותו היא לא מקבלת בבית.
נאמר שלאחר שיחות ותהיות, וסינונים מסיביים על ידי האישה (לגבר יש פחות אופציות לסינון בכלל, אך גם לו מותר לסנן גם אם לא מסיבית) הכרתם אישה נשואה, מעניינת ומעוניינת להיפגש.
נפגשתם, מצאתם חן איש בעיני רעותו, קבעתם פגישה נוספת.
וכאן נכנס לתמונה עמוס הלוואי שימות.
כן כן, אני מאחל לו מוות (עבר כבר יום כיפורים ועד הבא בתור, או שאני אמות או שיום הכיפורים ימות או שעמוס ימות - ואם אף אחד מאיתנו לא ימות, יש לי שנה פחות שלושה ימים להתנצל בפניו.
כן, נו. אני ממש שונא את עמוס. בעיקר שהווטסאפים מתנהלים ככה.
הוא: שלום מתוקה
היא: שלום חמוד שלי
הוא: איך השבוע שלך, מתי נפגשים
היא: השבוע עמוס
אני שונא את עמוס!!
(הדיאלוג הזה הומצא על ידי דמיוני הפורה. כל דמיון לדמויות אמיתית הוא מקרי בלבד ועמוס ידידי, אני נשבע שלא התכוונתי אלייך)
חג שמח ומחוייך חברים (ואתם יכולים להרגע, אני לא באמת מכיר אף עמוס בכלוב).
