לפני שנתיים. 3 באוקטובר 2022 בשעה 6:53
בחלומי ראיתי חופשה. ימים ספורים של שנינו במכונית מהירה. איתה עברנו מעל מים תכולים ודרך עמוד העשן, נלחמנו ברוחות שליבו את האש, דילגנו מהרים לעמקים על כבישים שנמשכים ונמשכים...
ובחדרי חדרים בערה אש אחרת, אש שהדליק שוט אכזר שפגע שוב ושוב באחוריים לוהטים.
והיו צחוק ודמעות, ויין.
והיו מינים שונים של בשר.
כזה שמשביע את הרעב וכזה שמצית את הרעב, כזה שאוכלים וכזה שיודעים (במובן התנכי).
התעוררתי עם מנגינה בראש. מנגינה ומילים - מילותיה הנצחיות של המשוררת רחל - "ההיית, או חלמתי חלום."
לו הייתה היא לידי, המשוררת העצובה, הייתי אומר לה:
מה איכפת לך רחל, זה לא משנה אם היו או "לא היו הדברים מעולם," שחררי, חיי את החלום!"
אבל, אולי היא הייתה מקשיבה לי - ואז - היינו מפסידים את הקינה הארוכה והנהדרת שלה, שעד היום מרטיטה לבבות.
