לפני שנה. 18 בפברואר 2023 בשעה 17:33
התעוררתי משינה קצרה. גבה העירום פנה אלי. ידי נעה כאילו מעצמה וליטפה את גבה. נוגעת לא נוגעת, יורדת ועולה, מחליקה מטה לאורך שקע עמוד השדרה ועד לישבנה. היא החלה לגרגר. מבלי לדעת אם היא ניעורה משנתה, החליקו אצבעותי במגע כמעט לא מורגש וליטפו בעדינות זהירה את הפסים הבולטים שהותיר אחריו הקיין, טיילו לאורכם ימינה ושמאלה. חוצות אותם מעלה ומטה, נוגעות לא נוגעות, כמנסות לספוג את הכאב לו הן עצמן גרמו.
ושוב תמהתי, איך אותן הידיים נהנות מהענקת כאב ממש כמו שהן אוהבות ללטף. בעדינות.
ושוב לא הסתדר לי איך הסדיסט שבי, חי בהרמוניה ותוך השלמה עם הלב הטוב שפועם בחזי.
פורשה,שמעתי אותה לוחשת, פורשה, אל תפסיק.
ואני לא הפסקתי.
