למי שלא מכיר את הסיפור התנ"כי המזעזע, שמאחורי ט"ו באב, הנה הסיפור בקצרה.
איש הלוי ופילגשו (אשר את שמה לא טורח הכתוב לספר), חזרו מביקור בבית אבי הפילגש, בו היא התחננה לאביה שייקח אותה חזרה לביתו - והוא סירב. בדרך חזרה, הפילגש, בעליה ופמלייתו עצרו ללון בלילה בגבעה שבאזור שבט בנימין. הם התארחו בבית של מארח אדיב אך חיש קל נאספו פורעים מבנימין לצור על הבית. הם רצו לזיין את הלוי בתחת, או "לדעת אותו" בשפת התנך. בעל הפילגש הנדיב והחביב הציע להם את פילגשו - במקומו. לילה שלם התעללו נערי בגבעה שבבנימין בפילגש המסכנה. לפנות בוקר היא התמוטטה ליד דלת הבית הנעולה ונפחה את נשמתה האומללה.
זה מאוד הרגיז את איש הלוי...כאילו שזה לא היה הוא עצמו שמסר אותה למתעללים...מילא שיקרעו אותה, יזרקו אותה מיד ליד, מזין לין ושיקרעו לה את כל החורים. שיענו אותה להנאתם- אבל הלו! שיחזירו אותה בחיים!! היא הרכוש שלו, לא? אז, מה עשה? ביתר את גופתה ל-12 חלקים ושלח את החלקים בין שבטי ישראל כדי שיראו מה עוללו לפילגש שלו שבט בנימין.
העם המזועזע, התגייס כאחד ותקף את שבט בנימין, הותיר בו מאות ספורות של גברים וכמובן ששבו את הנשים לשפחות ופילגשות. בנוסף, העם נדר שלא לתת את בנותיו לשבט בנימין לנשים.
שבט בנימין עמד בסכנת כליה, הנשים שלהם אינן ואיש מישראל לא נותן להם אישה. מה עשו שבטי ישראל, מצאו קורבנות - את אנשי העיר קדש ברנע, שלה התגייסה להילחם את מלחמת ישראל. ג'יהאד או לא ג'יהאד? אז, התנפלו את הסרבנים מקדש ברנע, שחטו את כל הגברים ולקחו משם בשבי ארבע מאות בתולות - כנשים לחברה הטובים מגבעות בנימין. אבל זה לא הספיק.
וכך הומצא ט"ו באב, שלחו את הבתולות בשמלות לבנות לכרמים ואחריהן את הבריונים משבט בנימין, שימצאו להם כלות.
תגידו לי את האמת, גם אתם לא מוצאים שום אהבה בכל הסיפור הנורא הזה של "פילגש בגבעה"? (ספר שופטים), או שזה רק אני שהורס כאן שמחות.
אלו שלא חושבים כמוני ימצאו חיזוקים לדעתם בגמרא.
"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים".
