להתחיל ככה את הבוקר.....
טלפון בשעה שבע וחמישה.....אחותי בהיסטריה,
"שמעת משהו מXXXX, (בני הבכור)?"
אני בזינוק מהמיטה...."מה כבר קרה??"
תאונת אופנוע קטלנית בצומת, שני רוכבי אופנוע, צעיר וצעירה בגיל
העשרים נהרגו....."
....שתיקה....נעתקו לי המילים...
ניתקתי, והתחלתי סידרת טלפונים מטורפת מאחד לשני לשלישי, אףףףףף אחדדדד לא עונה !
הסרט של החיים רץ לי בראש.....
מה עושים? מה עושים???
חמש דקות....התקשרתי למשטרה, הבטן מתהפכת לי....הלב מתפוצץץץץ,
...עונים, ואני מקושי מוציאה מילים מהפה,
שואלת: " תאונת האופנוע....רוצה לדעת....
תשובה: "גברת, זה לא הבן שלך,
אני : "מאיפה אתה יודע? עדיין לא נתתי שום פרטים...?
השוטר: "מהיכן את?"
אני : "מ.......ושמי.....
השוטר: "תרגעי, זה לא הוא....."
וואווווווווווו, ברגע אחד יצא לי כל האוויר.
נרגעתי, וליבי דואב על אותם הורים שקיבלו את בשורת איוב.....
הייתי כבר בסיטואציה כזו לפני שש שנים עם אותו ילד.
לשמחתי, אחרי יסורים רבים העמדנו אותו על הרגליים.
בפעם הקודמת, זה היה עם מכונית.
ועכשיו, כניראה שהחליט הינוקא, לקצר לאמא שלו את החיים...
קנה אופנוע כבד, ולי, ממש אין מה להגיד בענין !!
מה שנותר לי, זה רק להתפלל להוא...ולקוות לטוב....
סופ"ש רגוע ושלו לכולנו..
לפני 15 שנים. 11 בספטמבר 2009 בשעה 8:23
