לפני 16 שנים. 6 באפריל 2008 בשעה 16:01
....אין לי מילים...אתה מאסטר, כן אתה השארת אותי בלי מילים בפה...הגאג עוד תקוע לי, אמרת לי להשאר ככה עוד שעתיים, אבל מרגישה צורך להביע את עצמי כאן...אני יודעת שאתה קורא ומעריך..
תודה מאסטר שהראת לי את הדרך...שעזרת לי לקום כשנפלתי מהכיסא...אתה שומר עלי אני אוהבת את זה שאתה קשוח וחזק אבל גם רך שצריך...אני פוחדת וחלשה ואני מרגישה שאני מאכזבת אותך אבל אתה מאסטר תמיד שם בשבילי סבלני ועוזר לי להשתחרר
תודה מאסטר, תודה שאתה אתה
השיר הזה מוקדש לך
