חשבתי שיהיה לי קשה לכתוב את הבלוג הזה, אבל אני מוצאת את עצמי לוחצת על "כתוב לבלוג!" יותר ממה שציפיתי.
נורא משחרר לפרוק את מה שעובר עלי ואת כול התחושות והמחשבות שלי.:)
אני שוכבת על המיטה לאחר עמל יומי וחושבת על כול מה שעבר עלי.
אני ערומה לחלוטין. ככה מאסטר אוהב אותי. שאני זמינה תמיד למקרה שיתחשק לו לקפוץ או לראות אותי במצלמה ואני משתדלת להיות שיפחה נהדרת ולתת לו את עצמי כמו שהוא אוהב.
ממש להתמסר כדי שיהיה מרוצה מהשיפחה שלו.
אתמול בערב למשל, הוא התקרב אלי מאחור ואמר לי שהייתי נורא סקסית איך שניקיתי אצלו.
זה עשה לי את כול היום!! והוא יודע על זה שזה הופך אותי לכלבלבה וכול היום הוא התעלל בי עד שאמרתי לו שזה לא SSC.
מאסטר פלייייייייייייייייייייייז }{ 😉
לא יודעת באיזה מילים להשתמש כדי שתדע מה יש לי אליך מאסטר.
רק שאתה מקלף אותי ככה מכול הקליפות וההגנות אני באמת מגיעה לאמת שלי ולמי שאני.
מילים: הראל מויאל
לחן: הראל מויאל
כבר לילה עכשיו, קשה לי לישון
לחלוני הגיעה פתאום
ילדה קטנה,עם חיוך ביישני
אולי זו את, שנגעת ביגוני
הלילה,לך כתבתי שאני
פיזמון:
כבר לא פוחד, מהגשמים
כבר לא נירטב, מהפחדים
בוכה ושר, את השירים שאת אהבת
כבר לא אוסף, את השברים
כבר לא שובר ,את הכלים
כבר לא נישבר,מהמילים שאת אמרת
ולא מנגן,מבטי בשעון
לא מחפש ישנים בארון
רק הד צחוקך,הנוגה,עוד נשאר
אך את לא כאן, רק אני הבדידות הלילה
לך כתבנו שיר ניסתר
פיזמון:
כבר לא פוחד, מהגשמים
כבר לא נירטב, מהפחדים
בוכה ושר, את השירים שאת אהבת
כבר לא אוסף, את השברים
כבר לא שובר ,את הכלים
כבר לא נישבר,מהמילים שאת אמרת
איך את אחרת, ומאושרת בוודאי
את לא נרדמת אולי
פיזמון:
כבר לא פוחד, מהגשמים
כבר לא נירטב, מהפחדים
בוכה ושר, את השירים שאת אהבת
כבר לא אוסף, את השברים
כבר לא שובר ,את הכלים
כבר לא נישבר,מהמילים שאת אמרת
כבר לא....
לפני 16 שנים. 6 באפריל 2008 בשעה 22:11