כשאת אומרת לי "כן מאסטר" ועינייך נוצצות מדמעות של אושר, אני יודע שאת סאבית אמיתית.
כשאת מצחצחת שיניים בבוקר רק כי קיבלת ממני רשות, אני יודע שאת סאבית אמיתית.
כשאת לא מצחצחת שיניים בבוקר ומסריחה כל היום רק כי לא קיבלת ממני רשות, אני יודע שאת סאבית אמיתית.
כשאני שופך לך סחוג לתחת, מוסיף ג'ינג'ר וטבסקו ואגרוף, כשאת שותקת ולא מוציאה ציוץ, אני יודע שאת סאבית אמיתית.
כשאני מטביע אותך באמבטיה ואת מפרפרת, כשאת מכחילה ובעינייך אותו מבט אוהב ומשתוקק, אני יודע שאת סאבית אמיתית.
כשאת סגורה במזוודה בדרך לתא המטען של המטוס ואומרת לי במורס, בדפיקות עדינות על הדופן הפנימית, "אני אוהבת אותך מאסטר, אבל אני פוחדת מטיסות!", אני יודע שאת סאבית אמיתית.
כשאני מוכר אותך תמורת 34 שקלים לשמונה בדואים רעבים שאונסים לך את הצורה מכל הכיוונים, כשהם דופקים בך עם את חפירה ועוברים עלייך עם הטרקטור ככה שאת שטוחה כמו פיתה עיראקית ואז מורחים חומוס-צ'יפס-סלט וממלאים בשווארמה כבש עם טיפה שומן מלמעלה (בשביל העסיסיות) וקצת עמבה (בשביל הטעימות), כשאני שומע אותך קוראת לי ממעמקי החצי-מנה "אני כל-כך אוהבת אותך, הו מאסטר!" ואני שומע בקול שלך כמה את מאושרת ומקולפת ורואה את האור, רק אז, הו אז, אני יודע שאת סאבית אמיתית.
כל השאר סתם שולטות מלמטה.
לפני 16 שנים. 7 באפריל 2008 בשעה 8:16
