אין חכם מתחשב, ומדהים ממנו, ואני רק שלו.... רק שתדעו.
(הטלפון הסלולרי מעיר אותי. "מה השעה?" הקול בצד השני אומר. מיד כשאני מזהה את קולו של אדוני אני מזנקת מהמיטה וכורעת על ברכיי בפינת החדר.
"שלוש לפנות בוקר, אדוני" אני לוחשת.
"מה היית אמורה לעשות בשתיים בלילה?"
"לפרסם לך פוסט הערצה, אדוני" אני עונה.
הוא שותק. ואני אומרת בקול קטן וחלוש "נרדמתי, אדוני, אני ממש מצטערת"
"מתי אמור להתפרסם הפוסט הבא?"
"שבע בבוקר אדוני"
"תכווני שעון"
"כן אדוני"
"ורק כדי לוודא שזה לא יקרה שוב, את ישנה הלילה על הריצפה."
ואז הוא מורה לי להביא קערת מי קרח מהמטבח, ולטבול בה את היד שלי.
"ככה את ישנה, על הריצפה, עם יד בתוך קערת המים. אני מניח שלא יהיו לך בעיות להתעורר בזמן."
הוא מנתק.
אני מתמקמת לי על השטיח הקטן ונרדמת כולי מאושרת. לא רק שאדוני שם לב שפיספסתי פוסט, הוא גם טרח להתקשר, ולדאוג שלא אפספס את הבא. הוא כל כך טוב אליי.
עוד לפני שהשעון מצלצל, אני מרגישה יד מלטפת לי את הגב.
"מה את עושה שם מותק?"
אני מפנה את ראשי, מזייפת חיוך ואומרת "שוב כאב לי הגב"
"אוי מתוקה שלי, אנחנו חייבים לקנות מזרון חדש"
"דווקא נוח לי על הריצפה, והמורה שלי ליוגה אומרת שזה נורא בריא"
הוא מלטף אותי בחיבה, ופתאום הוא שם לב לקערת המים.
"מה זה?"
"היה לי חם"
"די. מספיק. אני לא יכול יותר. לא ייתכן שתסבלי ככה. ביום שישי אנחנו הולכים לקנות מזרון חדש ומזגן, וזה סופי. עכשיו בואי ואני אפנק אותך קצת"
המוח שלי מתחיל ללרוץ במאה ועשרים קמ"ש. השעה שבע ודקה, אם אני לא מפרסמת פוסט תוך עשר דקות, אני אאכזב את אדוני. וכשבעלי יורד לי זה עניין של חצי שעה לפחות. חוץ מזה, אני לא מצליחה לחשוב על דרך להעלים באלגנטיות את האטב אשר נח לו שם במקום אינטימי, מזכיר לי כל דקה ודקה כמה אני אוהבת את אדוני.
אני מנשקת אותו, בחושניות מזוייפת, ואז הודפת אותו "לא לפני שאתה מתקלח ומצחצח שיניים" אני אומרת בטון מתפנק אך תובעני. "לא באמת חשבת לרדת לי כשאתה מריח כמו כביסה ששכחו במכונה יומיים?"
הוא קם להתקלח (אני כל כך אוהבת שהוא עושה מה שאני אומרת לו), ואני מתגנבת למחשב. כשאני מסיימת את הפוסט, אני נורא גאה על בחירת המילים שלי, ההבדלים הדקים בין "חכם" "מתחשב" ו- "מדהים" מתארים אותו כל כך טוב. אני נורא רוצה לסמס לו. אבל אסור לי.
אני מקווה שאתה קורא, אדוני)
לפני 16 שנים. 5 במאי 2008 בשעה 4:04