מה שהולך פה בימים האחרונים, אני אפילו לא יודעת איך להתחיל לספר.
מאסטר מאד יצירתי לאחרונה, תאמינו לי שאני לא יודעת אפילו מאיפה הוא מקבל את הרעיונות האלה!
זה לא שמההתחלה הסשנים שלנו היו פיצפוצים שעל הוניל, או שהתנוחה האהובה על מאסטר היא דווקא המסיונרית, אבל זה אני עוד לא שמעתי!
בסך הכול, כול מה שעשית הוא לתהות בקול. מאסטר כבר אמר לי שאני חושבת יותר מדי, אבל תכלס, לא חשבתי שהוא יעשה עם זה משהו.
ישבנו איזה ערב מאסטר ואני, ערב נעים כזה ושקט בבית. הכנתי לו ארוחת ערב כמו שהוא אוהב, ככה בקטנה - קצת חצילים בתנור, וטחינה, ולחם לנגב.
אחר כך ממש בקטנה קצת צ'יפס. עם סטייק ליד.
גם עוגת שוקולד אחר כך, שיהיה לו מתוק בסוף.
למזלי שהוא לא ממש היה רעב.אני באמת חושבת שאני צריכה להתחיל לבשל ברצינות. בכל מקרה, ישבנו מול איזו תכנית בישול, ככה לעורר את התיאבון ולהרגיע את הבטן ולחמם קצת את הלב, והיתה תכנית על יין, ואני, כל מה שאני עשיתי זה בסך הכל לא לזכור בקול איפה מגדלים ענבים. טעות!!1.
מאסטר החליט ללמד אותי איפה מגדלים ענבים וגם שאר ירקות. ופירות. ובעלי חיים.
אבל בשביל זה לא יכולתי ללבוש את בגדיי הביית שלי מסתבר. מאסטר אמר לי להתפשט, ואני כמובן מייד ציייתתי.
מאסטר אמר שהערב הולך להיות מנטלי. וכשמאסטר אומר מנטלי הוא מתכוון מנטלי. הוא בכלל נורא מנטלי. הוא גם מאד פיזי. אבל בעיקר מנטלי. כשהוא שולט והוא כזה מנטלי אני לא יכולה שלא להינמס. אוטומטית אני מתחילה לנזול ולרצות שהוא יספינק אותי כהוגן, ואני רק אשב (ממש אוכל לשבת... LOL) ואספוג בלי להוציא מילה, כי אחרי הכל אני עוד רוצה להוכיח לו שלא משנה כמה זמן עבר אני עדיין שלו, באופן הכי מנטלי שיכול להיות.
טוב, אני סוטה 😉
בכל אופן, אני חיכיתי למאסטר ערומה כמו שהוא רצה, ואני כבר חשבתי שהוא יכריח אותי לאכול ענבים וקישואים ואשנן איך קוראים לגשם האחרון בשנה. טעיתי.
מאסטר הגיע עם חבילה גדולה והוציא ממנה חיתול! אני חשבתי שאני מתעלפת במקום. כמעט שאלתי אותו אם הוא השתגע, אבל חשבתי שבתנוחה שאני נמצאת בה יהיה לי קשה לשבור עם הראש חזק שמאלה (כי הרי כולנו יודעים מה קורה כשהוא מעיף לי סטירה בלי שהתכוננתי, ורק לפני שבוע הורדתי את המקבע של הצוואר).
בכל מקרה הוא אמר לי לשכב על הגב והלביש לי את החיתול. אני הייתי כל כך אדומה. זה היה מוזר לשבת שמה ולהסתכל עליו מסתכל עלי. הרגשתי כאילו הוא ממש מבין אותי. אמפתיה! אבל בכל זאת הצד הסאדיסטי שלו יצא החוצה ואני הרגשתי גאה על שהאדון שלי לא נכנע לרגשות שלו. איזה גבר 😄
אחר כך הוא שם לי כובע כזה של תינוקות. לשמור על חום הגוף כמובן. ניסיתי להגיד לו שיולי עכשיו ואם אני אשמור על חום הגוף שלי עוד טיפה אני אתפוצץ! לא העזתי. הרי מאסטר הוא דום מנוסה ואחראי, ואפילו ידוע בקהילה. הוא בטח יודע מה הוא עושה (וחוץ מזה שהוא הבטיח לי קלאב מד בפאלמה דה מיורקה בספטמבר אם אני יהיה ילדה טובה. חבל שלא שמתי את הדגש במקום הנכון. ילדה טובה. אוי!!!).
אחר כך הוא פרש את הפוך על הריצפה, כדי שלא יהיה לי קר לשכב עליה (איזה קוקי :)), ופרש גם עוד משהו מולי.
את הסיפרי ילדים האלה של פינוקי עם האורגן שעושה קולות שמתאימים לסיפור.
חשבתי שאני מתה!
היתה למאסטר הרבה סבלנות כשהוא הקריא לי, ואמר לי להשלים את המשפטים שלו.
צחוק בצד, למדתי הרבה דברים.
הנאקה היא הסאבית של הגמל, ככה מאסטר אמר לי, ואני ישר ניסיתי לחשוב מי סאבית יותר אמיתית, מאסטר אמר ששתינו סאביות אמיתיות והמשיך הלאה.
הוא לימד אותי הרבה דברים. על כל דבר שידעתי הוא נתן לי פרסים, ועונשים על דברים שלא ידעתי וזה היה מאוד מוזר!
ישבנו ככה הרבה מאד זמן. למדנו חיות, וירקות (עגבניה היא בכלל פרי!) וגם איפה גדלים.
אני מתביישת לספר ששכחתי שתרנגולות גודלות בלול, אז הוא הכריח אותי להסתובב ולקרקר ואפילו להטיל ביצים!
כבר העדפתי שהוא יבחן את האהבה שלי אליו כמו באותו לילה שאחרי מקלחת הוא לא הרשה לי להתנגב ובמקום זה תלה אותי מהרגליים לחבל של היבוש כביסה כל הלילה, אבל לא העזתי לומר דבר, בטח שלא להראות לו שאני סובלת מכל מה שקורה. הוא היה רק נהנה מזה ומגביר את הסאדיסטיות. אמאל'ה! (או מאסטר! כמו שנהוג לומר אצלנו.)
אני לא יודעת מה לומר לכם. זה היה מאוד מביך ומשפיל, אבל אני מבינה את ההיגיון של מאסטר. אם אנילא יודעת מה שתינוקות אמורים לדעת, אנחנו בבעיה.
חוץ מזה שמאסטר חכם, הוא גם כל כך טוב אלי.
הוא יודע לדבר אלי בשפה שאני מבינה.
מאסטר, איך אתה מעלה ומוריד אותי ונותן לי הזדמנות להגיע לסאבמישן מושלם.
אתה כל הזמן שומע אותי וקורא אותי ויודע בדיוק מה טוב לי.
איך אתה מלמד אותי דברים חדשים, ואת זה שאין גבולות.
כל הזמן אתה גורם לי להרגיש
לפני 16 שנים. 15 ביולי 2008 בשעה 22:19
אני לא יכולה לדמיין על איך היה לפני שהכרתי אותך.
you make me feel shiny and new!
