אחרי הפניה ימינה לכיוון התפוחים, הכל פתאום מציף נורא
אחרי 3 ימים שאני לא בת"א- הזמן הכי ארוך שלא הייתי ב"בית" מאז ה-8/10, וזה נראה כמו נצח פתאום
הגעתי למטולה לסידורים שהם לא השיפוץ או מס רכוש, והכל נורא מוזר
אז אני נוסע לאסוף את הלי'צי שהגיעו למישהי שהיתה עושה פעם הזמנות מחקלאים של פירות במטולה, נקרא לה יהודית
והכל נורא מוכר, אבל גם נורא מרוחק
הנה הפיצה שעדין סגורה, הבית קפה החמוד שפתחו חודש לפני ועומד נטוש, הסופר השכונתי שכבר לא ייפתח כנראה, ועל הבית היפה מול הסופר השני תלו שלט ענק להשכרה
חושב לעלות לבית, אבל אין ממש למה, אז אוסף 3 ק"ג ליצ'י- אומר שלום ליהודית ונוסע חזרה.
בערב יש לי עוד נסיעה לת"א, עוד עיר שפתאום תפסה הפסקה ורק חיה מאזעקה לאזעקה.
ולמה לונדון?
כי באוקטובר 23 היינו אמורים לחגוג לקטנה יומודלת 10 בלונדון, ובמקום זה חגגנו לה במלון מפונים בטבריה- היום הולדת הכי עצוב - כי מלחמה וזה
וכפיצוי הזמנו כרטיסים ללונדון לאוקטובר 25, כי זה הבת מצווש שלה וכבר קנינו אפילו כרטיסים לקייטי פרי בO2.
והבוקר הגיע מייל מוויז החמודים שביטלו את הטיסה הזו- כי מלחמה וזה
ומהבוקר רק מתנגן לי בראש
גם מתוקים הם סוג של נחמה
רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה
אחר כך שחזרתי למלון מישהי אמרה לי שאי אפשר שלא לאכול ליצ'י ולא חשוב מחשבות חיוביות
וזה משפט נורא יפה
אז היום בלילה נאכל 3 ק"ג ליצ'י ונחשוב מלא מחשבות חיוביות
על לונדון
ועל פריז
ועל זיונים
ועל פרחה במרצדס
ועל המסיבות שיהיו עם הבחור שהוא בעצם בחורה היום ולובש בעיקר ציצי צבעוני
ובעיקר שייגמר כבר הכל , וכולם יחזרו, והילדים יוכלו לחיות כמו שילדים חיים בכל מקום נורמלי
ונהיה קצת אופטימים כי זה מה שנשאר