מקום של שיתוף

התגעגעתי ואתה גם כן ומנסה להדיח אותי לדבר עברה לברוח מהעבודה מוקדם יותר
כדי לפצות אותנו על הימים שעברנו.
ואני כמובן שפחה צייתנית אבל אפילו הגדלתי לעשות והחלטתי להבריז מהעבודה.
ואתה כמובן שמחת על כך.
אתה מתקשר ואומר לי כי עוד עשרים דקות אתה אצלי ולשם שינוי מטיל עלי משימה.
לפנות את השולחן בסלון ולהשאיר עליו את הנרות העבים שיהיו דלוקים (רמז לבאות)
להניח על הספה בסלון בצורה מסודרת את האביזרים,כמובן להיות עם הקולר והאזיקים
לידיים,על הברכיים וידיים למעלה ואתה שואל אותי אם זוכרת מה קרה עם האזיקים לרגליים שהצלחתי לקרוע 😄
ואני כמובן עונה שכן שהפכו לשוט אז אמרת לי אם כך תיזהרי לא לקרוע גם את אלא
של הידיים כי אז יהיו ארבעה במקום שתיים.
ואני הרי לא רוצה בכך ותאמינו לי זה כואב מהניטים שיש לא פחות משוט,אז כמובן החלטתי להיזהר.וגם הזהרת שכל דבר שלא יהיה מוכן כמו שהוראת אקבל בונוס,בונוס של כאב.
ואתה מדבר והזמן מתקצר וחושבת לעצמי איך הספיק הכול כשהוא מדבר איתי אך כמובן שלא העזתי להגיד דבר.למזלי שם לב וסיים את השיחה.
אני מההתרגשות,השמחה והלחץ להספיק שכחתי לשים את האזיקים לידיים.
התחיל ללטף ולשרוט ואני אוחחחחחחחח איך אוהבת את זה ואז התחיל במלאכת הקשירה.
ואני שפחה מפונקת המורגלת לטוב עד כה תמיד נקשרתי או על המיטה או במיטת הטיפולים.
ואני איך שמתחילה הקשירה כבר מתחילה לרחף.אך הפעם לא היה סיכוי כי הכאב והמשיכות הורידו אותי חזרה.לא יודעת לפרט כמובן את הקשירה כי היא מסובכת אך בשלב מסוים הוא קלט ששכחתי את האזיקים והתחילו הסטירות.הרגשתי כל כך מושפלת ולו רק בגלל ששכחתי ואכזבתי אותו וטען שאני לא צייתנית.הלכתי להביא אותם ולשים ומרוב שהידיים רעדו לא הצלחתי לסגור אותם והוא חגג על זה והצליף ואח"כ שם אותם בעצמו.
מלאכת הקשירה המשיכה ואני מצאתי את עצמי על ארבע וחנוטה מהקשירה שלא מסוגלת לזוז מילימטר.אוח כמה אהבתי את התחושה של החוסר אונים ולהיות בובה שמושכים בחוטים לכל כיוון.
וכבר ידעתי ששלב הכאב מגיע ואיך אמר לי לא יהיו עצירות בדרך וכמו שהבטיח כך גם קיים (כמו תמיד) ואז שאל זוכרת שמגיע לך בונוס ואני עונה כן.שאל איך ואני יודעת שזה לא יהיה הרבה משנה מה תהיה תשובתי ומעבר הוא הרי המחליט אז עניתי שכפי שהוא יבחר.
חשבתי שזה יהיה השוט אך לא, בחר באזיקים עם הניטים שהפכו לשוט והכאב כל כך חד.
ואז לאחר מכן הגיעו המצבטים אך הפעם לא הסתפק בלשים אותם אלא גם למשוך עד שהשתחררו מהפטמות וכך כמה פעמים עד שלבסוף החליט להשאיר אותם (הכנה כנראה למחטים שהוא זומם בשבוע הבא).
ההצלפות המשיכו ואני רוצה להתחמק קצת מהם אך לא מסוגלת לזוז.פתאום נעצר הכול שומעת אותו (העיניים סגורות) מתיישב ואומר לי להגיע אליו.מנסה לזוז אך לא מצליחה והוא טוען אין דבר כזה לא יכולה יש לא רוצה.והרי אני רוצה לרצות אותו ושיהיה גאה בי מנסה.
איכשהו ואין לי מושג איך מצליחה להזיז טיפה את הרגל קדימה וכל תזוזה כזאת מכאיבה כל כך ואז רגל שנייה וכל הזמן המחשבה שחייבת להצליח ותוך כדי כך שומעת אותו מזרז אותי שאעשה יותר מהר וזה למרות שיודע שזה בלתי אפשרי עם הקשירה שהייתי בה ולמרות הכול תחושת השפלה גדולה שלא מצליחה לרצות אותו ואיך שאני בטח נראת אך לא אכפת לי ואוהבת את התחושה כשזה מדובר במאסטר.
ושוב ההצלפות מתחילות הפעם הידיים ובבית השחי עד אשר המצבטים משתחררים מהפטמות.
וכל אותו הזמן בוכה ומוציאה את כל הכאב מתוכי ומתנקה ואז באה הרגיעה החיבוק והליטוף ואני עדיין בוכה ועדיין לא הפסקתי והוא מחדיר לי את הזין לפה ונותן לי למצוץ ואני רעבה כל כך אליו.
והוא מהתל בי מידי פעם אוחז בשערי ומרחיק אותי ממנו ואני מתחננת להגיע אליו כל כך רוצה אותו והוא מכניס ותוך כדי שאני מוצצת מצליף בי ואני מוצצת וצועקת ואז התחיל להניע את ראשי עם השיער ולדפוק אותי בפה עד אשר גמר ואני כל כך אוהבת את הזרע שלו כל כך מתוק וטעים שבולעת אותו בשמחה ואהבה.
משחרר את הרגליים ומשכיב אותי על הרצפה ולא מצליחה להחזיר את הנשימה ונוחתת עלי כמות של שעווה,לפעמים בכמות ולפעמים בטיפות.מטייל לו על כל הגוף ואני זועקת אך כל כך אוהבת שכאשר גופי די התמלא בשעווה שאל אם רוצה להפסיק ואני בלי היסוס אומרת שלא.
והמסע ממשיך.ואז הופך אותי והמסע הפעם מתחיל על החלק האחורי כדי שאף חלק בגוף לא ירגיש מקופח 😄
וכך הוא מחליף בין כאב ורכות ומשגע אותי עד אשר גומרת.מצליף בי עם משהו ואין לי כבר מושג מה כדי לנקות אותי קצת מהשעווה 😄
משחרר אותי ועוזר לי לקום ואני נצמדת אליו ולא יכולה להרפות ומצליחה להוציא מפי רק תודה.
נשארת מסומנת כולי וכואבת (גופנית) והנשמה מרגישה כל כך נקייה וקלה ושמחה.
שאלת אותי אם רוצה לוותר על המפגש ביום שישי ואני עונה שאין סיכוי כזה.
אוהבת אותך על מי שאתה ועל כל כך הרבה דברים שאתה מעניק לי
ושוב תודה מאסטר וגאה להיות שפחתך }}}}}}}}{{{{{{{{{{{

נ.ב-מצטערת על התגובות שנמחקו יחד עם הפוסט בטעות מחקתי במקום משהו אחר